חפץ חיים על ספרא, בהר, פרק ח ה

(ה) בגירעון כסף. שמגרע לו מפדיונו דמי השנים שעבד ונותן לו השאר לפי החשבון שיש עד היובל:

ממנה מנה. עבור כל שנה שיש עד היובל במנה:

והשביח. העבד בגופו, והרי הוא שוה כל שנה במאתים:

שאין מחשב לו. כשבא לגרע ולפדות עצמו:

מכסף מקנתו. היינו מה דכתיב "ישיב גאולתו מכסף מקנתו", דמשמע דההשבה יהיה לפי הכסף שקנאו:

הכי גרסינן ואינו יפה וכו'. ר"ל שנתקלקל ואינו שוה בשעת הפדיון אלא מנה לשנה:

ת"ל כפי שניו ישיב. דהיינו בשעת השבה יחשוב לו כפי השנים ששוה עכשיו אם הוא לקולא לגבי עבד. ופריך הגמרא מאי חזית דדרשת לקולא - נדרוש לחומרא? ומוכיח הגמרא דכונת הכתוב אם עוד רבות בשנים דהיינו שהשביח ונתרבה כספו בשנים הללו, ישיב גאולתו מכסף מקנתו - שיהיה ההשבה לפי הקנין, ואם מעט נשאר בשנים דהיינו שהכסיף ונתמעט כספו בשנים הללו יהיה כפי שניו: