חפץ חיים על ספרא, בהר, פרק ט א

(א) ואם לא יגאל באלה. האי "באלה" יתירא הוא, דהו"ל למכתב "ואם לא יגאל ויצא בשנת היובל", וע"כ דרש ר"י הגלילי באלה לשיחרור אם נגאל בקרובים יוצא לחירות, ובשאר כל אדם לשיעבוד יעבוד להם מה שהיה לו לעבוד לנכרי. והכי משמע ליה: "אם לא יגאל באלה" אלא באחר כדתנינן לעיל ונגאל ביד כל אדם, וקאמר "ויצא בשנת היובל", כלומר שיהא משועבד לגואל עד היובל:

ר"ע אומר גאולת קרובים לשיעבוד ושאר כל אדם לשחרור. לאו מהאי קרא נפיק ליה, ונקט ליה בלישניה דר"י הגלילי, אלא נפיק ליה מהאי קרא דלעיל "או דודו יגאלנו או בן דודו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל" – הרי כאן שלש גאולות - גאולת קרובים, גאולת עצמו, גאולת כל אדם. והשתא כיון דנאמר מיעוטא באם לא יגאל בהם שדינהו להאי מיעוטא אשאר כל אדם וה"ק קרא: "אם לא יגאל באלה", דהיינו בגאולת עצמו ובגאולת שאר כל אדם אלא בקרובים, אז יהיה לשעבוד שנאמר "ויצא בשנת היובל". שאם אתה אומר בקרובים לשחרור כל יומא ויומא אזיל ומזבין נפשיה. אבל בשאר כל אדם לשחרור דמימר אמר אי מזדבן זימנא אחריתא תו לא פרקי ליה: