חפץ חיים על ספרא, בהר, פרק ד ז

(ז) וזרעתם את השמינית זו שמינית וכו'. פי' אילו לא אמר קרא רק "את השמינית" הוה אמינא דקאי רק אשמינית שלאחר שמיטה. כשהוא אומר "השנה" ריבה עוד שנה והוא תשיעית שלאחר השמינית דהיינו כאשר איקלע יובל בשמינית ויובל דינה כשמיטה – אז יזרעו בתשיעית, והכתוב דיבר בהדיא על הנמצא ברוב שהם שאר השמיטות וברמז דיברה על ענין יובל הנמצא פעם אחת בחמישים שנה:

בלא סלמנטון. הוא תולעת המרקיב התבואה ואינו מניחה ליישן דהא כתיב "ואכלתם ישן":

עד התשיעית זו תשיעית וכו'. פי' אילו לא נאמר אלא "עד התשיעית" הייתי אומר שהפירות של שישית יהיה די לשישית ושביעית ושמינית, עד זמן אסיפה של שמינית שהוא בחג הסוכות של תשיעית, כמו שכתוב "עד בא תבואתה" דהיינו עד זמן שמביאים התבואה החדשה מן הגרנות לתוך הבית. וכשנאמר "השנה התשיעית" האי "השנה" יתירה בא לרמז על זמן היובל שצריך להספיק עוד על שנה דהיינו גם על שנה תשיעית כולה, עד זמן אסיפה שהוא בתחלת עשירית:

תאכלו ישן שהיא אחת עשרה לזית. פי' שהזית שנחנט בעשירית אינו נגמר עד אחת עשרה כדמוכח בפרק בתרא דפאה (משנה, פאה ח, א) וברכה זו קמ"ל קרא שיהא כל ברכותיה של שביעית שוין לזרעים ולפירות האילן וכמו שימצא להם זרעים שהם תבואה של ששית שיספיק להם עד עשירית – כך ימצא להם כל פירות האילן של שישית שיספיק עד עשירית, ואף שיש מהפירות שאין נגמרין עד אחת עשרה כגון זית, הכל יספיק מן הקודם. וזהו שאמר "תאכלו ישן". ובילקוט גרס "שהיא י"א ליובל", ועיין בהגהות הגר"א: