חפץ חיים על ספרא, בהר, פרק ב ד

(ד) יובל אף על פי וכו'. דקרא יתירא הוא, דלעיל מיניה כתיב "תעבירו שופר וקדשתם את וכו' וקראתם דרור" והדר כתיב "יובל היא", ויתירא היא לדרוש יובל מכל מקום אף על פי שלא שמטו, שלא החזירו הקרקע לבעליהן כגון בדורו של יהויקים וצדקיהו שהיו רשעים ומ"מ הכשרין שבהן נוהגין יובל מלחרוש ולזרוע ובתקיעת שופר:

ת"ל היא. דמשמע מיעוטא, כשהיא מתנהגת בפרטיה דוקא. וטעמייהו מפרש בראש השנה (דף ט:). דר' יוסי כדמפרש טעמיה לקמיה, ור' יהודה סבר מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו ולא לפני פניו, דכתיב תעבירו שופר בכל ארצכם וקדשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא ושבתם איש לאחוזתו, דהיינו השמטת קרקעות. והשתא "יובל היא" דהוא מיעוט – יותר טוב שנאמר דקאי על קריאת דרור שלפניו דהוא שילוח עבדים, ואינו קאי על העברת שופר שהוא לפני פניו, ולא על השמטת קרקעות שהוא לאחריו, דזה אתרבי מדכתיב "יובל". ושמיטת קרקע דחרישה וזריעה כתיב קרא אחרינא "יובל היא שנת החמישים שנה תהיה לכם לא תזרעו וכו':

אחר שהכתוב תולה אותה וכו'. פירוש, אחר שבמקום אחד מצינו ריבוי והוא מתיבת "יובל", ובמקום אחר מצינו מיעוט והוא מתיבת "היא", וע"כ דפסוק אחד מיירי לענין תקיעת שופר והשני מיירי לענין שילוח עבדים מפני מה וכו':

הכי גרסינן מפני מה אני אומר יובל שלא בשילוח עבדים ואין יובל אלא אם כן תקעו לפי שאפשר וכו'. פי' יובל שלא בשילוח עבדים וע"ז קאי הריבוי ואין היובל אא"כ תקעו ועל זה קאי המיעוט. ועל זה משני לפי שאפשר ליובל שלא בשילוח עבדים, דפעמים שאין עבד עברי נמכר בישראל שיהיה טעון שילוח, ואי אפשר ליובל שלא בתקיעת שופר, דאי אפשר שלא יהא שופר מצוי בעולם, לפיכך יש לנו לומר כשתלה הכתוב לא תלה אלא בדבר המצוי לעולם, והא דקאמר אף על פי שלא שמטו וענין קניית קרקע הוא בודאי גם כן דבר המצוי – יש לומר דעיקר סמך ר' יוסי אטעמא בתרא (אח"כ מצאתי זה בחידושי רשב"א):

תקיעת שופר תלויה בב"ד. לצוות לשלוחם לתקוע, ושילוח עבדים מסורה ליחידים, ואם ימאן היבטל היובל. והוא הדין לענין שמיטת קרקעות. הלכך בודאי לא תלה הכתוב בהן: