חפץ חיים על ספרא, בהר, פרק ב ג

(ג) יושביה בזמן שיושבין עליה. מתחלה דרש ממלת "יושב" שצריך להיות יושבין עליה, ואח"כ דרש מדכתיב "יושביה", ואח"כ דרש עוד מדכתיב "לכל יושביה". זהו תמצית הברייתא. ועתה נבארה:

ולא בזמן שגלו מתוכה. היינו שכל ישראל גלו או רובן:

הכי גרסינן יכול יהיה היובל נוהג ת"ל יושביה בזמן שיושביה כתיקונה ולא בזמן שהן מעורבבין. [הגר"א וכן איתא בערכין דף ל"ב ע"ב]. ובאמת ממקרא זה לבד היינו אומרין דוקא שמעורבבין כולן או רובן דוקא ולא מקצתן, אך אחר שמברר לקמיה דאפילו גלו מקצתן מדכתיב "לכל יושביה" – ממילא אמרינן דמה דצריכין שיהיה יושביה כתיקונן ולא מעורבבין גם כן דוקא כולן וע"כ נקט דאפילו רק שבט יהודה בבנימין. כנלע"ד:

לכל יושביה. פי' מדכתיב "לכל" משמע דוקא שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן וע"כ נמצאת אומר כיון שגלו וכו' וכן איתא בגמרא: