חפץ חיים על ספרא, בחוקתי, פרק ט ה

(ה) ולא ימיר אותו הקדש וכו'. מדכתיב "אותו" משמע דאותו דוקא אם המיר תמורתו קודש, אבל התמורה אם המיר אין תמורתו קודש. ובגמרא (ערכין יג, א) יליף לה מדכתיב "ותמורתו יהיה קודש" - ולא תמורת תמורתו:

הולד. של קדשי מזבח עושה תמורה דכתיב "ותמורתו יהיה קודש", "יהיה" לרבות הולד:

ולא הולד. טעמם דכתיב "והיה הוא ותמורתו", "הוא" למעט הולד. ומאי דכתיב "יהיה" סבירא להו דבא לרבות שוגג כמזיד כגון כסבור להמיר בהמה שחורה והמיר לבן, דגבי הקדש לא קדיש דהוי הקדש טעות, ולגבי תמורה קדוש: