חפץ חיים על ספרא, בחוקתי, פרק יב ט

(ט) זרע הארץ לרבות שום ושחלים וכו'. דרגילין העולם לאכול אותם ולכך הוי בר מעשר. ובילקוט גרס "זרע שום":

זרע לפת וכו'. פי' דוקא זרע שלהם אבל הלפת וצנון עצמו חייב דהן נאכלין:

לרבות כל פירות האילן. דלאו דוקא תירוש ויצהר:

חרובי שקמה וצלמונה. שאינם ראוין לאכילה. וזרעים אלו ופירות האילן מעשרותיהן מן התורה כדכתיב "זרע הארץ מפרי העץ", ורק תרומה שלהן היא מדרבנן דכתיב "ראשית דגנך תירושך ויצהרך", ומעשרות ירק אינו מן התורה אלא מדרבנן, וסמיכי להו "מכל מעשר" כי פשטיה דקרא בזרעים ובפירות הארץ מיירי וכ"כ נמי "עשר תעשר את כל תבואת זרעך", אבל ירקות לא כתיבי. וכן משמע בירושלמי דמעשרות:

ויש מפרשים שגם זרעים ופירות האילן מעשרותיהן מדרבנן בעלמא והאי קרא הוא אסמכתא דכל מעשר הארץ בדגן ותירוש יצהרו כתיב שהם זרע הארץ כפרי העץ (ראב"ד ור"ש):

יכול בשני מעשרות הכתוב מדבר. פי' שיפדה אותם, ומאי ניהו, מעשר ראשון ומעשר שני:

ת"ל הוא הוא האמור להלן. פי' בפרשת עשר תעשר דלא איירי התם אלא במעשר שני כדכתיב "ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך וגו'", וקאמר התם דבעי פדיון כי הכא. הלכך הוא האמור כאן הוא האמור להלן, ודברים המחוסרים כאן אמרן להלן כי הרבה ענינים נתפרשו שם בענין פדיונו שלא נאמרו כאן:

הכי גרסינן: הוא האמור כאן הוא האמור להלן. ויותר נכון לגרוס כמו שגרס הגר"א "הוא האמור להלן הוא האמור כאן", דהלא אנו צריכין למילף דבענינינו מיירי גם כן רק במעשר שני כמו התם: