חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרשה ד ה

(ה) החי טעון וכו'. דתיבת "החי" יתר הוא, דהא כתיב מעיקרא "והקריב את השעיר החי" ואתי למעוטי דדוקא שעיר זה טעון סמיכה אבל יש עוד שעיר והוא צבור שעבדו עכו"ם בשגגה שצריכין להביא שעיר ככתוב בפרשה שלח, אותו השעיר אין טעון סמיכה ואיצטריך קרא למעוטי דלא נילף מפר העלם דבר של צבור שהצריכה התורה שם סמיכה כדכתיב בפרשת ויקרא "וסמכו זקני העדה את ידיהם":

ר"ש אומר חי טעון סמיכה באהרן וכו'. ס"ל דהמיעוט אתי רק למעוטי דאין טעון בשעיר עכו"ם סמיכה באהרן ובניו אלא בזקנים אבל סמיכה מיהו בעי דס"ל מאי דכתיב בשעיר נשיא "וסמך ידו על ראש השעיר" לרבות שעיר עכו"ם לסמיכה:

כל חטאת צבור וכו'. היינו פר העלם דבר של צבור ושעיר עכו"ם של צבור: