חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרשה ד ז

(ז) אין לי אלא ודאיהם כצ"ל. פי' אין לי שמתודה אלא ודאיהם דפשעים ועונות וחטאות דהיינו דידע שפשע ועוה ברצון או שגג וידע ודאי שחטא:

ספיקותיהם. דהיינו שספק לו אם חטא בכל זה:

ואנסיהם. שעבר עבירה ע"פ עדי שקר שהעידו היתר על דבר איסור או שאנסוהו לעבור עבירה:

ושגגותיהם. כגון ספק שגג או לא שגג:

תלמוד לומר עונות. פי' דהול"ל "לעונות" וכתב "את כל עונות", וכן בכולם, ואתו לרבות כל הני דברים לכל חד מאי דשייך ביה:

יכול אף חייבי חטאות וכו'. היינו דמלת "כל" ירבה אפילו הני דבר קרבן נינהו:

תלמוד לומר אותם. "ונתן אותם", דהאי "אותם" יתירא הוא ואתי למעוטי הני דבר קרבן ומאי דכתיב "לכל חטאתם" מיירי בחייבי לאוין כגון ששגג כסבור שחוטה והיתה נבילה: