חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרשה א ח

(ח) ואל יבוא בכל עת זה יוה"כ. פי' מדלא כתיב "בכל יום" אלא "בכל עת" שמע מינה בעתות היום הקפיד הכתוב שאף על פי שיש עת שהוא רשאי לבוא, לא כל עתות היום ראויין לו לבוא ושמע מינה ביום הכפורים הכתוב מדבר:

אל הקודש לרבות שאר ימות השנה. דקרא יתירא דהא כתיב "מבית לפרכת אל פני וגו'":

ודין הוא. ולא צריך קרא לזה:

על יום שנצטוה לבוא. כגון ביום הכפורים:

נצטוה שלא לבוא. בשאר עתות היום:

ישראל יוכיחו. פי' אין ראיה דיחול הציווי יותר על מי שלא נצטוה דאפשר כיון שלא נצטוה כלל אינו בסוג ציווי ולא שייך כלל ציווי עליה:

שלא לבוא ריקנים. כדכתיב "ולא יראו פני ריקם":

אף כאן על יום שנצטוה נצטוה. ותו לא: