חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק ט ו

(ו) תלמוד לומר אותם. דמשמע אותם ולא אחרים:

אחר שריבה הכתוב מיעט. לא נדע איזה מרבה ואיזה ממעט:

תלמוד לומר שלמים. ממנו נדע איזה דבר הדומה לשלמים לרבות:

אף המנחות והנזירות. דמנחות גם הם באים בנדר ונדבה ונזירות אף על גב דבמלאת נזרו הוו קרבנותיו עליו חובה מכל מקום קרינן להו נדר ונדבה כיון דעל ידי נדר בא החובה עליו:

עולה ושלמים בלבד. דמנחה ממעטי רבנן מדכתיב "זבחי" – זבחים ולא מנחות, ונזירות חובה הוא לדעתייהו דהוא לא התנדב אלו הקרבנות אלא אסר עצמו ביין ובתגלחת ומאיסור זה ממילא נתחייב בקרבנות אלו: