חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק ט ז

(ז) זריקת כהן וכו'. דלא היה צריך עכשיו ללמדנו שצריך כהן לזריקה ולא שהמזבח פתח אוהל מועד ולא היותו לריח ניחוח שכל זה נתבאר בפרשת ויקרא אלא לשלול כל זה מהבמה כדמסיים:

אלא אפילו וכו' חייב. בגמרא פריך יצא מיבעי ליה והיינו דיצא ידי חובתו בבמה בשעת היתר אפילו על הסלע ומשני דהכי קאמר לפיכך הואיל דבבמה בשעת היתר הבמות הויא הקטרה אפילו על הסלע אם כן בשעת איסורו אם העלה על הסלע חייב:

עד שיבנה כמין מזבח וכו'. טעמו מפרש בגמרא משום דכתיב "ויבן נח מזבח לה'", אלמא אפילו במת יחיד שהיא בחוץ אינה העלאה בלא מזבח. ור"מ דעתו דההוא לא היה אלא גובהה בעלמא שיהיה נוח להשתמש עליו ואינה לחובת מזבח:

ואין ריח ניחוח בבמה. כדתנן (זבחים מו, א) לשם ו' דברים הזבח נזבח וקחשיב אחד מהם לשם ריח ולאפוקי אברים שצלאן ואח"כ העלן דאין בהם משום ריח ולזה אמר דבבמה לא חיישינן לזה: