חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק יא ה

(ה) הכי גרסינן אשר יאכל ושפך פרט וכו'. ר"ל דבעינן שחיטה ראויה לאכילה מדכתב "אשר יאכל" ומדכתב "ושפך" משמע דאפילו אין כונתו לאכול בעצמו רק להאכיל לכלבים כיון שעל כל פנים ראויה לאכול:

ולנוחר. היינו דנוקר הסימנין בחודו של סכין:

מעקר. היינו דמעקר הסימנין:

להביא צריך לגרוס ולהביא – והיינו דמ"ושפך" מרבינן זה. והגר"א גריס כן בפנים – "ושפך להביא כו'":