חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק יא ד

(ד) חיה נאכלת מנין. דדלמא "אשר יאכל" קאי רק אעוף לבד מדלא כתיב "אשר יאכלו":

תלמוד לומר חיה או עוף. ומקשינן חיה לעוף:

שנאמר חיה או עוף אשר יאכל. במלת "או" הפרידם להטעין כיסוי לכל אחד בפני עצמו:

והלא כבר נאמר וכו'. בגמרא פריך מאי קמהדרי ליה ומשני דאו מיבעי לחלק דהו"א דאינו חייב כיסוי אלא אם כן שחט שניהם. ור' יהודה ס"ל דלחלק מ"ושפך את דמו" נפקא ולא כתיב "דמם". ורבנן ס"ל ד"דמו" טובא משמע שהרי אמר "כי נפש כל בשר" דמיירי ברבים וקמסיים "דמו" וע"כ מיבעי "או" לחלק: