חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק יא ג

(ג) עוף יאכל וכו'. הולך ומפרש דאצטריך ליה "אשר יאכל" ולא נלמוד בהיקש מחיה דבנאכלת מיירי:

תלמוד לומר חיה. דסמיכי להדדי ובאופן אחד מיירי:

מה חיה שהיא מטמאה בגדים. כשהיא נבלה:

יצא עוף טמא וכו'. דהאוכל נבלת עוף טמא אינו מטמא בגדים כדלקמן בפי"ב הלכה ז' ור"ל ואם כן לא איצטריך למכתב "אשר יאכל" ועל זה משני דהו"א ההיקש בענין אחר דדוקא בעוף טמא מיירי:

שאינה באם על הבנים. אין בה משום "לא תקח אם על הבנים", אף העוף דוקא עוף טמא שאינו מוזהר עליה ב'אם על הבנים' כדאיתא בפרק שילוח הקן: