ברית שלום (מגילות הגדה של פסח) סב

שנילושה בשמן ובדבש לא והתניא וכו' ומשני לא קשיא הא ביום טוב שני כדאמר ר' יהושע לבני' יומא קמא לא תלושי לי בדובשא מכאן ואילך לושי לי בדובשא ומפרש הטור דדווקא לילה הראשון שצריך לצאת ידי חובת מצה ומכאן ואילך מותר והרב המגיד מביא דעה שנהגו שלא לאכלו כל ב' ימים הראשונים מצה עשירה וכתב עליו הבית יוסף שאין טעם למנהג ההוא. ונראה דטעמא רבא אית בי' וקמפלגו במה שהקדמנו לעיל והיינו לפי ששם בקידושין כתבו תוספת בד"ה ממחרת הפסח אכול וכו' לר' אברהם אבן עזרא קאמר ממחרת שחיטת הפסח דהיינו ט"ו בניסן כו' דהכי נמי אשכחן בפרשת מסעי ממחרת הפסח יצאו בני ישראל וגו' והם יצאו בט"ו וכן מפרש ר"ת וכו' ור"י מפרש נהי דבעלמא ממחרת הפסח הוי ט"ו הכא י"ו הוא ועל כרחיך צ"ל כן וכו'. ואם כן כיון דכתיב ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה ומפרש בגמרא ארבעים שנה דווקא בצמצום א"כ מה שאמרו עוגות שהוציאו ישראל ממצרים טעמו טעם מן חשיב המקרא באותן ארבעים שנה כאכילת המן עצמו לפי זה לפירש ר"י דממחרת הפסח היינו יום י"ו בניסן הוא ובו פסק המן מלירד נמצא שממחרת ט"ו התחיל טעם המן בבצק שהרי ארבעים שנה מצומצם בעינן ומאותו יום חשיב אכילת המן נמצא שכל יום ט"ו אסור לאכול מצה עשירה לפי שיש חיוב לאכול לחם עוני זכר לאבותינו שאכלו כל יום ט"ו מבצק עני שהוציאו ממצרים אבל לפי שיטת ר"ת וראב"ע דפירשו דממחרת הפסח היינו ממחרת שחיטת הפסח שהוא יום ט"ו נמצא דבשנה הראשונה שיצאו ישראל ממצרים התחיל להיות טעם המן גם בבצק ממחרת הפסח שהוא ט"ו בניסן שהרי ארבעים שנה שלימות בעינן

ומעתה עלתה פלוגתתן כהוגן הא דפסק הטור דדוקא ליל ט"ו אין יוצאין במצה עשירה שצריך לצאת ידי חובת מצה היינו משום דס"ל כדעת ר"ת וראב"ע דממחרת הפסח היינו ט"ו א"כ ביום ט"ו טעמו ישראל טעם המן בעוגות שהוציאו ממצרים וטעמו כלשד השמן כעיסה שנילושה בשמן ודבש אבל ליל ט"ו לא הי' טעם המן בבצקם ואכלו לחם עוני לכך החיוב הוא לאכול בליל ט"ו לחם עוני ולא מצה עשירה (ולפי זה אפילו אם אכל כזית ממצה עני' בלילה הראשונה אפילו הכי אסור לאכול מצה עשירה שהרי אותו הלילה לא היו אוכלין מצה עשירה שעדיין הי' לחם עוני והב"י לא כתב כן) אבל ממחרת הפסח מן הדין מותר לאכול מצה עשירה והיינו לישת שמן ודבש שהרי מאז התחיל טעם המן לש"ד לישת שמן ודבש בבצקם של אבותינו אלא משום ספיקא דיומא אסורים לאכול מצה עשירה אף בלילה השני' אבל ביום ב' וודאי מותר וכן דעת הטור ורש"י וב"י ומה שאמרו בגמרא יומא קמא לא תלושי לי וכו' משמע שגם בלילה השני מותר לאכול מצה עשירה כבר תירץ הבית יוסף דלאו דווקא יומא קמא אלא הוא הדין יום ב' משום ספיקא דיומא קמא ולדרכינו ביום ב' וודאי מותר דהא אי לאו ספיקא דיומא הי' מותר לאכול מצה עשירה אף ביום ט"ו כמש"ל אלא משום ספיקא דיומא אסורה בלילה השני' אבל ביום ט"ו וודאי מותר. והדיעה שהביא המגיד משנה שבי ימים הראשונים אסורים לאכול מצה עשירה סבירא לי' כסברת ר"י שממחרת הפסח היינו י"ו בניסן נמצא שביום ט"ז התחיל טעם המן דבצק של אבותינו נמצא שכל יום ט"ו ולילה של ט"ז אסור במצה