ברית שלום (מגילות הגדה של פסח) ס

הבצק אשר הוציאו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם פירש"י מגיד שבחן של ישראל שלא אמרו האיך נצא למדבר בלא צדה אלא האמינו ובטחו בה' והלכו הוא שמפורש בקבלה (ע"י ירמי') זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר אל ארץ לא זרועה מה שכר מפורש אחריו קדש ישראל לה' וגו' שמעינן מהא שבשביל שבטחו ישראל בה' ואמרו אחריך נרוצה זכו שנקראו קודש לה' וקיימא לן בגיטין ובב"ק ובכמה דוכתי שהקדש מוציא מידי שעבוד (פירש מי שעשה שורו אפותקי לבעל חובו שאמר לו אפה תהא קאי חובך ואחר כך הקדישו ההקדש מוציא מידי שעבוד ואין השור משועבד לבעל חוב) והוא הדין והוא הטעם גבי ישראל שהוציאם הקב"ה קודם זמנו לפי שנקראו קודש וזהו שאמר הכתוב משכני קודם זמני ומה טעם ומפרש הכתוב בשביל שאמרתי אחריך נרוצה ובשכר זה נקראתי קודש לה' והקדש מוציא מידי שעבוד ולכך שפיר משך אותי הקב"ה קודם זמנו ודוק היטיב

וזהו שפירש רש"י משכני אחריך נרוצה וגו' אני שמעתי משלוחך רמז וכו' פירוש דקשה לרש"י מה זכות הוא זה שנקראו קודש בשביל שאמרו אחריך נרוצה ויצאו אחרי הקב"ה דלמא ידעו ישראל שאי אפשר בלאו הכי לצאת קודם זמנם וע"כ סמכו ישראל ויצאו אם כן חוזר קושיין לדוכתי' לזה פירש רש"י מתחלה לא שמעו ישראל ההבטח' מפי הקב"ה בעצמו אלא ששמעו משלוחים ואף גם זאת לא שמעו הבטחה גמורה אלא ברמז שהוא כספק ואפילו הכי בטחו ישראל ועשו מעשה על זה ויצאו למדבר אל ארץ ציה וצלמות וצדה לא עשו להם על כן שפיר זכו לקרוא קודש ועל ידי כן זכו לגאול קודם זמנו וק"ל

ואפשר שזהו כוונת חז"ל שאמרו בכמה דוכתי הקדש חמץ ושחרור מוציאין מידי שעבוד ופרושו של הקדש נתפרש לעיל וחמץ פרושו מי ששעבד לחבירו חמץ קודם הפסח בשביל חובו ואחר כך עבר עליו הפסח ונאסרה בהנאה מוציא מידי שעבוד ואין הלוה חייב לו לשלם כלום שיכול לומר לו הרי שלך לפניך ושחרור כגון שעשה עבדו אפותיקי לחברו בעד חובו שחייב לו ואח"כ שחרר מוציא מידי שעביד ולדרכינו רמזו חז"ל בזה על ישראל וה"פ הקדש רצונם לומר שישראל נקראו הקדש כמו שאמר הכתוב קדש לה' וגו' ומה טעם נקראו הקדש על שם חמץ כוונתם בזה על שלא הספיקו בצקם. של אבותינו להחמיץ כמו שאמר הכתוב כי לא חמץ וגם צדה לא עשו להם וגו' ושחרר ר"ל וע"י כן נשתחררו קודם זמנו והיינו הקדש חמץ ושחרור מפקיע מידי שעבוד אף על פי שמן הדין היו ראוין להיות עוד ק"ץ שנים בגלות מצרים ויצאו קודם זמנם על שם שנקראו הקדש כמו שנתבאר ודוק היטיב

וזהו כוונת חכמינו ז"ל שתקנו נוסח ברכה זו בלשון זה את יום חג המצות וגו' והיינו לפי מה שנתבאר שבשביל זכות מצות נגאלו ישראל ממצרים קודם זמנו והיינו לפי שלא התמהמהו וצררו משארותם בשמלותם. על שכמם ויצאו למדבר ובטחו בה' וזהו שאמר את יום חג המצית זמן חרותינו הכוונה בזה שחג המצות גרם זמן חרותינו אף שהי' קודם כלות זמן הארבע מאות שנים מכל מקום על ידי זכות המצות היו ישראל נגאלין בזה הזמן מיד וכל כך למה ומפרש הטעם מקרא קודש