ברית שלום (מגילות הגדה של פסח) נט

ליתן כמדת הבינוני שהוא תורם אחד מחמשים ובפרשה הנ"ל נתבאר היטיב ענין זה בסיד יע"ש

והשתא אתי שפיר דהכי קאמר לי' הקב"ה בשלמא אי לא הוי מת משה דהיתה נתמלאת בקשתו א"כ משום דשנותיו היו כנגד התורם במדת יפה הוי אמינא דיכול לתרום כמה שירצה אפי' במדה רעה לפי זה יש לומר דחשבונו של המן הי' מכוון שנתן עשרת אלפי ככרי כסף כנגד השקלים של ישראל על חשבון התורם בעין רעה אחד מששים אף שחסר מהם הקלבון וכ"ה אלף כמו שהקדמנו לעיל מ"מ אי חשבינן כמי שתורם בעין רעה הוי החשבון מכוון אבל עכשיו שמת משה ולא נתמלא בקשתו א"כ על כרחיך מוכח דהתרומה צריך שיהי' דוקא אחד מחמשים ואפילו בעין יפה לא יתרום כדפרישית לעיל בפסוק העשיר לא ירבה וא"כ ק"ו שאין השקלים כמדת התורם בעין רעה וא"כ חסר מן חשבונו של המן כ"ה אלפים נגד הקלבונות ועוד כ"ה אלפים שהיו ישראל עם הלוים עודפים על ת"ר אלף והרי הם חמשים אלף לכך יתלו את המן על העץ גבוה חמשים אמה נגד חמשים אלף שחסר מחשבונו ודוק ישמע חכם ויוסיף לקח: סליק מגילת אסתר. הגדה שר פסח

אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וקדשנו במצותיו ותתן לנו את יום חג המצות הזה זמן חרותינו מקרא קודש זכר ליציאת מצרים וכו' ודבר זה צריך ביאור למה תקנו חז"ל בלשון הזה. וטרם אחל לפרש נבאר מה שאמר הכתוב בשיר השירים משכני אחריך נרוצה וגו' פירש"י אני שמעתי משלוחיך רמז שאמרת למשכני ואני אמרתי אחריך נרוצה וכו' ויבואר על פי מה דאיתא בב"ק דף קי"ג מלין לגזל עכו"ם שאסור מדר' עקיבא דאמר מניין לעבד עברי שנמכר לעכו"ם לזמן שלא ימשכנו ישראל בכח מן העכו"ם קודם זמנו שנאמר אחרי המכרו גאולה תהי לו וזה שאמר הכתוב כמקשה משכני ר"ל הקב"ה משך אותי מיד פרעה קודם זמנו היינו לפי שנגזר על ישראל להיות ארבע מאות שנה בגלות והוציא אותנו הקב"ה אחר רד"ו שנים אף על פי שנמכרתי לפרעה לעבוד ארבע מאות שנה אפילו הכי הוצאני הקב"ה בעל כרחו (והיינו לפי שלשון משיכה נופל על דבר שהוא מוציא בחוזק יד) והא קיימא לן שלא ימשכנו את עבד קודם זמנו כדילפינן מדכתיב אחרי המכרו גאולה תהי' לו זה הוי גזילה גמורה כמו שהובא לעיל (ודבר זה שייך גבי הקב"ה נמי כמו שאמרו חז"ל בסוכה דף למ"ד ע"א אני ה' שונא גזל בעולה משל למלך שעבר על בית המוכס אמר תנו מכס למוכסן וכו' אמר להו ממנו ילמדו עוברי דרכים ואל יבריחו עצמם וכו' כך אמר הקב"ה ממני ילמדו שלא יגזלו) לזה בא הכתוב כמתרץ אחריך נרוצה בשכר שאמרתי אחריך נרוצה והיינו על פי מה דאיתא ברש"י בפרשת בא על פסוק ויאפו את