ברית שלום (מגילות הגדה של פסח) נו

קמי' מרדכי וקא מחוי להו הלכות קמיצה (פירש"י הי' דורש בענינו של יום וששה עשר בניסן הוי יום תנופת העומר) אתא המן ויתיב קמי' מרדכי וא"ל במאי עסקיתו א"ל דכי הוי בית מקדשא קיים רחמנא אמר מאן דמנדב מנחה ליתי מליא קומצא דסולתא וליקטר על גבי מזבחא וליכפר לי' אמר המן אתא מלא קומצא דידכו ודחי עשרת אלפא ככרי כסף דההוא גברא כו' והנה גבי מנחה כתיב בפרשת ויקרא והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה פירש"י אזכרתה הקומץ העולה לגבוה הוא זכרון המנחה שבו נזכרים הבעלים לטובה ולנחת רוח: והיינו דקאמר הכתוב ויאמר להביא ספר הזכרונות וקאי על המלך מלכו של עולם שאמר להביא זכות ספר הזכרונות ר"ל מה שעסק מרדכי בתורה בהלכות קמיצה דאיקרי זכרון ואמרו רז"ל בסוף מסכת מנחות כל הפוסק בתורת מנחה כאלו הקריב מנחה והיינו ספר הזכרונות ר"ל תורת קמיצה העולה לזכרון שיהיו הבעלים נזכרים לטובה ואתי קומצא דידהו ודחי לעשרת אלפי ככרי כסף ודוק

בזה תבין ותשכיל הא דאיתא שם דף י"ג ע"ב אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקלי המן והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים (פירש"י מכריזין בעיירות שיביאו שקליהם) ולענ"ד נראה דסמיך אסיפא דמתני' דתנן שם בט"ו באדר קורין את המגילה בט"ו באדר שולחנות יושבין במדינה לגבות השקלים כו' שמעינן מהא דבזכות השקלים ניצלו ישראל ולפי מה שהקדמנו לעיל משמע דבזכות העומר ניצלו והכי איתא במדרש וצריך ליתן טעם במאי קמיפלגי ולפי מה שנתבאר לעיל יתיישב בטוב טעם משום דמצינו גבי שקלים כתיב והיה לבני ישראל לזכרון לבני ה לכפר על נפשותיכם וכאן כתיב להביא ספר הזכרונות לפ"ז ניחא דריש לקיש סבר הא דכתיב ספר הזכרונות קאי על השקלים דכתיב בהו לזכרון ומאן דאמר בזכות העומר והלכות קמיצה יליף לה מקרא דכתיב והקטיר הכהן את אזכרתה וכדפרישית לעיל ודוק היטיב

על פי הדברים האלה נבאר פירוש הפסוק בהושע סי' ג' ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחומר שעורים ולתך שעורים ופירש"י ופרקתינון במימרי ביום חמשה עשר לירח ניסן ויהב ית כסף תקליא כפור לנפשיהון ואמרית דיהון מקרבין קדמי עומר ארמותא מעללת שערין כו' והכי נדרש בפסיקתא בחמשה עשר כסף וגו' בחמשה עשר בניסן כו' והיינו כפירש"י כאן דכסף בגימטריא נסן: וצריך לבאר מאי ענין זה לזה: ולפי מה שהקדמנו לעיל יתיישב דבר דבור על אופנו ונקדים מה דאיתא במדרש על פסוק וישבות המן ממחרת הפסח אל תקרי המן אלא המן שנתלה בפסח כו' ור"ל בט"ו בניסן דממחרת הפסח היינו ממחרת לשחיטת הפסח שהוא בי"ד בניסן כדאיתא בתוספת קידושין דף ל"ד ע"ב ד"ה ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ממצרים (ועיין מה שנתבאר מענין זה בפרשת אמור דף ע"ז ע"ד) ולעיל הקדמנו, דריש לקיש אמר ע"י השקלים ניצלו ישראל וסתמא דגמרא ובמדרש משמע דבזכות העומר ניצלו, ובאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים דלכך כתיב ספר הזכרונות לשון רבים וקאי על זכרון השקלים ועל קמיצת המנחה דכתיב בה אזכרתה