ברית שלום (מגילות הגדה של פסח) מז

דם טמא לטהור ואם כן כשכועס הרבה דהיינו ב' פעמים זוכה לחכמה יתירה להבחין בדיני ממונות שאין לך מקצוע יותר מהן: ואפשר לומר דזהו שרמז הכתוב בישעי' סי' י' דכתיב אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני הנה אל ישועתי וגו' ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה וגו' היינו ע"ד מה דאיתא בגמ' שבת דף ל"א והי' אמונת זה סדר סדר זרעים וכו' ישועות זה סדר נזיקין כו' לכך אמר אודך כי אנפת בי ישוב אתך ר"ל על שכעסת עלי פעם ראשונה ושני' אתן לך הודי' כי טוב לי הכעס דע"י אזכה להבחין בדיני ממונות שהוא סדר ישועות והיינו דקאמר ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה ר"ל להבחין בדיני ממונות סדר נזיקין דהיינו סדר ישועות וק"ל

וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור החשך: נראה לפרש ע"ד הלצה לפי שמצינו בריש מסכת פסחים שפירשו בגמרא הא דתנן אור לארבעה עשר כו' מאי אור אורתא ר"ל לילה וכן הא דכתוב ויאר הלילה מפרש הראב"ע שהוא על צד ההיפוך ור"ל ויחשך הלילה: הרי חזינן דמלת אור מצינו לפרושי שהוא לשון חשך מה שאין כן מלת חשך לא מצינו בשום מקום שיהי' פירושו מלשון חשך וכן אדם שהוא חכם אפשר שיעשה עצמו כסיל לעת שהוא מוכרח לצורך איזה דבר כמו שמצינו בדוד בשנותו את טעמו ויורד את רירו לפני אכיש מלך גת וכדאיתא במדרש אמר דוד רבש"ע למה בראת את הכסיל והשיב לו הקב"ה חייך שתצטרך לזה כו' אבל לאדם כסיל אם תכחשהו בעלי תוך הריפות לא תסור ממנו אוולתו ואי אפשר לעשות ממנו חכם וזהו שהמשיל כאן יתרון החכמה מן הסכלות ליתרון אור מן החשך וק"ל

החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וגו' בזוהר בכמה דוכתא מקשי מאי רבותי' הלא כל אדם עיניו בראשו: תו מקשין העולם מה שאמר והכסיל בחשך הולך הלא אין זה דבר והיפוכו: ונראה לפרש ע"ד מה דאיתא במדרש האיש יש בו בינה יותר מן האשה לפי שהולך בין הבריות ולמד דפת מבני אדם מה שאין כן האשה כו' ובמדרש פרשת תולדות אמרו מפני מה כהו עיניו של יצחק ונפשה סומא כדי שלא יצא לחוץ בין הבריות וישמע מה שאומרים דין הוא אבוה דעשו הרשע אמר הקב"ה הרי אני מכהה את עיניו ויהא יושב בתוך ביתו: לזה קאמר החכם על כרחיך צ"ל דעיניו בראשו שיוכל לצאת לחוץ דאם לא כן מהיכן למד בינה דליכא למימר אף שהי' סומא מ"מ הלך בין הבריות דא"כ ודאי שוטה הוא שהרי הכסיל בחשך הולך כמו שהקדמנו דלכך כהו עיניו של יצחק שלא ילך בין הבריות וא"כ מי שהוא חכם בודאי עיניו בראשו וק"ל

טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם כי אם יפולו האחד יקים את חבירו וגו' ויש לדקדק בפסוק זה שאמר כי אם יפולו לשון רבים דמשמע שניהם יפלו וא"כ איך אמר אח"ז האחד יקים את חבירו וכי מאחר דשניהם נופלים איך אפשר שיקים א' את חבירו: גם צריך להכין איך מתרמי הדבר שיפלו שניהם ואיך יהי' ענין זה שיקום אחד את חבירו ובתרגום כתב ע"ז טבין תרין צדיקיא כו' די דברין במזלא כו' אין יפול חד מנהון על ערסא וישכוב מרע חדא יקים ית חברי' כו' ודבריו צריכין ביאור מה ענין מזל שזכר כאן למה שכתב