ברית שלום (מגילות הגדה של פסח) מד

עקרון מלמד שכל אחד ואחד עשה דמות יראתו ומניחה בתוך כיסו וכשהוא זוכרה הוציאה מחיקו ומחבקה ומנשקה כו': והנה מכאן משמע דמסתמא אין זבוב גדול ככזית (ע"ש בתוספת) דאם לא כך מאי פריך אלימא לאיסורא לא יהא אלא זבוב בעל עקרון כו' דלמא זבוב בעל עקרון נמי בכזית הוי אלא על כרחיך צ"ל דפשיטא דאין הזבוב גדול כל כך אלא הוא פחות מכזית וקשה דבגיטין דף פ"ו ע"ב אמרו וקרצית אינה פוסלת במי חטאת מאי קרצית אמר אביי דידבתא (פירש"י זבוב) מתיב רב דניאל כל העופות פוסלין במי חטאת חוץ מן היונה כו' ואם איתא ניתני חוץ מיונה וקרצית ומשני משום דלא פסיקא לי' דגדולה לא פסלה וקטנה פסלה ועד כמה הוי קטנה ופסלה אמר ר' ירמי' עד כזית ומכזית ולמעלה הוי גדולה כו' הרי חזינן דזבוב היא גדולה ככזית וצ"ע. ובגמרא דמכות דף י"ג אמרו כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב ר' שמעון אומר כל שהוא וחכמים אומרים כזית אמר להן ר' שמעון אי אתם מודים לי באוכל נמלה כל שהוא שחייב אמרו לו מפני שהוא כברייתא: שמעינן דכל דבר שהוא כברייתא אעפ"י שהוא פחות מכזית מיחשיב ככזית והיינו דקאמר לי' הקב"ה ברי' קלה שבראתי דקדק ואמר ברי' קלה ר"ל שהיא פחותה מכשיעור אלא בשביל שבראתי כן מיחשב כשיעור והיינו כדי שלא תקשה לי' האיך הוא נענש על עכו"ם זה שהוא זבוב אלקי עקרון הלא היא פחותה מכזית לכך הקדים ואמר לי' ברי' שבראתי וכברייתא היא א"כ חייבין עלי' אעפ"י שפחותה מכשיעור וכדי שלא ליתן לבעל דין פתחון פה לחלוק דילמא הדין הוא דאף דבר שהוא כברייתא בעינן דוקא שיעור כזית וא"כ אין ראוי לעונש לכך כשמת פצעוהו את מוחו ומצאו בו שהי' כיונה בן אנה ע"ד מה שאמרו בגיטין דזבוב גדולה היא דומה ליונה וכיון שהי' הזבוב ככזית חייבי עלי' לכ"ע ובדבר שחטא בו נידון דאותו הזבוב שהי' מניחה בתוך כיסו והי' מחבקה ומנשקה היא נכנסה תוך חוטמו ונקרה במוחו כדפרישית לעיל ודוק

כדי לסיים בדבר טוב נימא בי' מילתא חדתא דבר נאה ומתקבל במה שאמר הכתוב השיבנו ה' אליך ונשוב' חדש ימינו כקדם כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד ע"כ הפסוקים ונהגו לכפול פסוק זה השיבנו ה' אליך וגו' ולקרותו פעם שנית אחר פסוק האחרון כי אם מאוס מאסתנו: וכבר נתחבטו המפרשים בביאור הפסוקים ואענה אף אני את חלקי ואין צורך להאריך לפרש את שיחתי מאי דקשיא לן בגווייהו. כי מאליהן יובנו. ונקדים מה דאיתא בגמרא סנהדרין דף ק"י ע"א כתיב על כן לנדה הית' וגו' מפני מה נמשל' ירושלים לנדה אמר ר' יוחנן לומר לך מה נדה יש לה טהרה אף ירושלים יש לה תקנ' הכוונ' בזה ע"ד מה דאיתא בגמרא מסכת נדה דף ס"ו ע"ב הטעם שנצטוו ישראל לפרוש מנשותיהן בנדתן כדי שלא יהא אדם קץ בה ולאחר טהרה חוזר לחבתה הראשונ' כו' והנה לעיל הקדמנו מה דאיתא במדרש והמה כאדם עברו ברית וגו' מה אדם הראשון דנתי אותו בגירושין אף ישראל דנתי אותם בגירושין שנאמר וגרשתים מביתי כו' והנה כאן אמר הנביא השיבנו ה' אליך ונשובה וגו' רצונו בזה לומר שיחזור וישאנה לאחר שנתגרש' ובא לדבר על לב ישראל