ברית שלום (מגילות הגדה של פסח) לב

שנאמר ויצעקו בני ישראל וגו' ושמעת תכף תפלתם והיית מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות קודם הקץ ומפני מה נשתנה מדת הדין עלי שאתה לא תשמע לתפלתי ואתה מרחיב את הקץ וז"ש ה' פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים וגו' ולכך צווח עד אנה ה' וגו' למה תראני און ועמל תביט וגו': והאי סברא שהקדמנו לעיל מה דאיתא במדרש שבזכות האמנה שהאמינו ישראל בהקדוש ב"ה נגאלו ונשמע תפלתם כמו שנאמר ויאמן העם וגו' סברא זו לא עלתה על דעתו של חבקוק דלא מסתברא לי' שזכות האמנה יהי' גדול כל כך. ואף שמקרא מלא דיבר הכתוב אתי מלבנון כלה תשורי מראש אמנה (והיינו לפי מה דאיתא במדרש בכמה דוכתא שדורות הראשונים היו יודעים כל התור' כולה ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש וגדולה מזו אפילו לדורות שהי' קודם מ"ת היו גלוי וידוע להם כל התורה כולה עם פרושין ודקדוקים ועיין בפ' ויגש מה שבארנו מענין זה) ואפ"ה לא הבין דפרושו תשורי מראש אמנה בשביל זכות אמנה (ואף דבאמת דרשו חז"ל כן היינו לפי שראייתם מדכתיב וצדיק באמונתו יחי' ואיהו בעצמו אמר מקרא הזה אמנם עדיין לא אמר עד ששמע מפי הקדוש ב"ה שהאמנה הוא דבר גדול כמו שיתבאר לקמן בס"ד) לכך סבר בדעתו שבזכות תפלה לבד ניצלו ישראל ממצרים ועל זה קרא תגר ואמר בלשון למה תראני וגו' כמש"ל ודו"ק

על זה כא התשובה ואמר לו הקב"ה הוי רב את יוצרו וחרש את חרשי אדמה בן תורה אתה ולא עם הארץ כתוב אלף בלוח וכו' ויבואר ע"פ מה דאיתא במסכת מכות דף כ"ד ע"א דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נאמרו לו למשה מסיני וכו' שנאמר תורה צוה לנו משה וגו' תורה בגימטריא תרי"א ושני דברות מפי הגבורה שמענום הרי תרי"ג וכו' בא דוד והעמידן על אחד עשר וכו' בא ישעי' והעמידן על שש וכו' בא מיכה והעמידן על שלש וכו' חזר ובא ישעי' והעמידן על שתים שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה ובא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר צדיק באמונתו יחי' ע"כ ופרש"י והעמידן על אחד עשר שבתחלה היו צדיקים והיו יכולין לקבל עול מצות הרבה אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך ואם באו לשמור כולם אין לך אדם שיזכה ובא דוד והעמידן וכו' כדי שיזכו אם יקיימו י"א מצות הללו וכן כל שעה הדורות שלמטה הולכים ומתמעטין. ואולם בעל מידות אהרן דף ל"ו ע"ד פירש חס ושלום שלא באו הנביאים הללו לחסר מן המצות ה' ולמעט אלא שהיו מבקשין דרך קצר לכלול את כל תרי"ג מצות למנין מועט כמו הלל שכלל כל התורה כולה במדה אחת כדאיתא בשבת דף ל"א ההוא דאתי לקמי' דשמאי ואמר גיירני על מנת שתלמד לי כל תורה כולה בשעה שאני עומד על רגל אחת וכו' בא לפני הלל אמר לו דעלך סני לחברך לא תעביד (והיינו ואהבת לרעיך כמוך) ואידך פרושא הוא זיל גמור כו' וזה שהשיב לו הקב"ה הוי רב את יוצרו שאתה אימר ומה אשיב על תוכחתי לפי דאת סבירא לך דבתפלה לבד נענו ישראל במצרים הלא בן תורה אתה ולא עם הארץ ולמה לא תוכל להשיג שבמצרים נענו בזכות האמנה וזהו כתוב אל"ף בלוח הכוונה בזה הלא אתה בעצמך תעמוד התורה שעולה לחשבון