ברית שלום (מגילות הגדה של פסח) כז

נבאר מדרש רבה בספר שמות פרשה כ"ג על פסוק אז ישיר משה הה"ד אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי מן המלכיות שנקראו לבנון שנאמר הנה אשור ארז בלבנון וכו' תשורי מראש אמנה עתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבא שנאמר שירו לה' שיר חדש כי נפלאות פשה ובאיזה זכות אומרים ישראל שירה בזכות אברהם שהאמין בהקב"ה שנאמר והאמין בה' היא האמונה שישראל נוחלין בה ועליו הכתוב אומר וצדיק באמונתו יחיה הוי תשורי מראש אמנה עכ"ה: על זאת יתפלא כל חכם לב מאי ענין זה אצל זה מתחילה פתח אתי מלבנון מן המלכיות ולבסוף מייתי קרא הנה אשור ארז בלבנון. ועוד האיך סמיך לכאן באיזה זכות וכו' וגם הלשון היא האמונה שישראל נוחלין אין לו שחר הוי לי' למימר שישראל נגאלין. ומה שסיים ועליו הכתוב אומר וצדיק: באמונתו יחי' דבר זה צריך ביאור: ונראה לבאר בדרך הקרוב לפשוטו ע"ד מה שכתב הרד"ק אל תירא תולעת יעקב והובא בילקוט פרשת בשלח על פסוק ויראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל ה' תפסו להם אומנות אבותם כו' וכן הוא אומר אל תירא תולעת יעקב מה תולעת אינה מכה את הארזים אלא בפה כך ישראל אין להם אלא תפלה ובילמדנו איתא וז"ל מה תולעת אינה מכה את הארזים אלא בפה והיא רכה ומכה את הקשה כך ישראל אין להם אלא בפה והעכו"ם נמשלו לארזים שנאמר אשור ארז בלבנון וגו' ומה שנקראו כולם על שם אשור היינו ע"ד מה דאיתא במדרש כולם נקראו על שם אשור שהם מתעשרות מישראל. ורש"י בחומש פירש על פסוק מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו למדנו שהי' משה עומד ומתפלל אמר לו הקדוש ב"ה לא עת עתה להאריך בתפלה שישראל נתונים בצרה דבר אל בני ישראל ויסעו אין להם אלא ליסע כדי זכות אבותיהם והאמונה שהאמינו בי ויצאו לקרוע להם הים וכי האי גוונא איתא במדרש ילקוט שמעינן מהא דזכות האמונה העמיד לישראל אמנם לפי מה שהובא לעיל במדרש משמע שבזכות התפלה ניצולו על שתפסו אומנות אבותם. וצריכין לפרש דהא והא גרמו להם וחדא מנייהו לחוד לא מהני ובמדרש על פסוק כימי מצרים אראנו נפלאות כל מה שהי' בגאולת מצרים הוא שיהי' בגאולת העתידה וכה"ג איתא בילקוט פ' וארא. ומעתה לא נפלאת ולא רחוקה היא מה שאמרו במדרש אז ישיר משה וגו' הה"ד אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי מן המלכיות ר"ל דגאולה העתידה יהי' כעין גאולת מצרים ומפרש לפי שנקראו לבנון כמו שאמר הכתוב הנה אשור ארז בלבנון ונקראו כולם על שם אשור כמו שהובא לעיל הכוונה בזה דלכך. נקראו ארז מה ארז קשה ואף על פי כן התולעת אף שהיא רכה יוכה אותו בפיה כך ישראל נמשלו לתולעת שנאמר אל תירא תולעת יעקב מנצחים בפיהם על ידי תפלתן ומילת כלה יש לפרש מלשון כליון לפי שהתולעת מכלה את הארז וז"ש תשורי עתידין ישראל לומר שירה שנאמר שירו לה' שיר חדש וגו' היינו כמו שאמרו שירה על הים שנקרע כן לעתיד יקרע הקב"ה את ים מצרים ואז ישירו כמו שאמר הכ' בישעי' סי' י"א והחריב ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים. והיתה מסילה לשאר עמו אשר