ברית שלום (מגילות הגדה של פסח) כו

ומואבי אסורין ואסורן איסור עולם אבל נקיבותיהן מותרות מיד. מנא הני מילי אמר ר' יוחנן דאמר קרא וכראות שאול את דוד וגו' ויאמר אל אבנר שר צבא בן מי זה הנער וגו' מאי טעמא שאל עלי' משום מאני' דכתיב וילבש שאול את דוד מדיו מאי מדיו כמדתו וכתיב. בי' בשאול משכמו ומעלה גבוה מכל העם מאי האי דאיתרמי לי' מאני' ש"מ מלכא הוי אמר לי' דואג עד שאתה שואל עליו אם הגון הוא למלכות שאל עליו אם ראוי הוא לבא בקהל משום דקא אתי מרות המואבי' א"ל אבנר תנינא מואבי ולא מואבית אלא מעתה ממזר וכו' שאני הכא דמפרש טעמא על דבר אשר לא קדמו בלחם ומים דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם ופריך הי' להם לקדם נשים לקראת נשים וכו' ומסיק הכא תרגימו כל כבודה בת מלך פנימה וזה שאמר הכתוב למי הנערה הזה פירש ששאל אם הוא ראוי' בקהל אם לא וכמו שדרשו חז"ל על הפסוק למי הנער הזה שדבר חשיבות ראה בו ה"נ דבר צניעות ראה בה ולכך. שאל אם היא מותרת לבא בקהל וסבר הנער שבדעתו לקחת אותה ולכך שאלו על זה השיב נערה מואבי' היא ואסורה לבא בקהל ואף דמפרש הקרא טעמא על דבר אשר לא דמו וגו' הי' להם לקדם אנשים קראת אנשים ונשים לקראת נשים ולכך היא אסורה אמנם עדיין מדאגה מדבר מאחר שאין דרכו של בועז לשאול בנשים אלא וודאי דבר צניעות ראה ויסבור שכן טבעם של מואביות שהם צנועות ולכך אין דרכן להקדים משום כל כבודה בת מלך פנימה (זה לשון המחבר ושמעתי אומרים שזה שאמר סיפא דקרא זה שבתה הבית מעט) לכך אמר ותבא ותעמוד מאז הבוקר עד עתה זה שבתה הבית מעט א"כ נודע שטבעם של מואביות שהם יצאנית וא"כ הדרא קושין לדוכתי' הי' להם לקדם נשים לקראת נשים ולכך אסורה היא בקהל ודוק היטב כי נכון הדבר מאוד (ודבר בעתו מה טוב שמפטירין בשבועות תפלה לחבקוק וגו' ולעיל מיני' כתיב על משמרתי אעמודה וגו' ע"כ אמרתי לבאר המדרש מה דאיתא על פסוק זה

) על משמרתי אעמודה וגו' ואיתא במדרש שוחר טוב והובא בילקוט חבקוק דף פ"ג ע"ב וז"ל על משמרת אעמודה מהו מצור שהצר לו צור' ואמר איני זז מכאן שנא' ואצפ' אמר הקדוש ב"ה כל מי ששבר קרדומו ובא אצלי התחיל צווח עד אנה ה' שועתי לא תשמע למה תראני און ועמל תביט אמר לו הקב"ה הוי רב את יוצרו וחרש את חרשי אדמה בן תורה אתה ולא עם הארץ אתה לך כתוב אל"ף בלוח ואחר כך תאמר הודיעני את הקץ וכן הוא אומר ויענני ה' ויאמר כתוב חזון ובאר על הלוחות אמר לו הקדוש ב"ה כשאמרתי לך בגלות ראשונה. כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה לא היו מאמיני' אלא אומרים בנו בתים ושבו וכיון ששלמו שבעים שנה כתיב כה אמר כורש מלך פרס אף עכשיו כשיגיע הקץ אני גואלם וכן הוא אומר כי יום נקם בלבי וגו' כששמע חבקוק נפל על פניו אמר לפניו רבש"ע אל תדין אותי מזיד אלא שוגג שנאמר תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות ע"כ המדרש הזה אינו אומר אלא דרשוני וכבר צווחו בי' קמאי דקמאי ואף אני אענה את חלקי. וטרם אחל לפרש מאי דקשי' לן בגווי'