ברית שלום (מגילות הגדה של פסח) יט

נביא וגו' בדברי סופרים כתיב על פי התורה אשר יורוך לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל וכו' אפילו שיאמרו לך על הימין שהוא שמאל וטל השמאל שהוא ימין וכו' עכ"ה. המדרש הזה אינו אומר אלא דרשוני ואין צורך לדקדק אחריו כי כולו מקשה הוא ולהוציא חלק אי אפשר ונדקדק מה שהוא מן ההכרח: ובתחילה יש לתמוה למה השיאו לדבר אחר בשאלה זו על ענין פסוק זה האיך אתה קורא וכו' ועוד בלא קושי' דר' חמא יש להפליא מדאמר השיאו לדבר אחר ש"מ שהי' רוצה להפליגו בדבר שאין לו הכרעה ותירוץ א"כ למה שאלו האיך אתה קורא דודייך כו' דילמא גם ר' ישמעאל ישיב לו דודיך ויוכיח מסיפא כמו שתירץ ר' יהושע באמת. ועוד מה שאמר אין הדבר כן הוא אך למותר והכי הוי לי' למימר הלא מסיפא מוכח דקרינן דודיך. וביותר יש לתמוה לפירש"י דההוכחה היא מדכתיב עלמות אהבוך דהא מרישא דקרא לריח שמניך אין להוכיח כמו שכתב המתנות כהונה דאפשר למיקרי שמנייך א"כ עיקר חסר ל הספר והוי לי' להביא סיפי' דקרא פ כן עלמות אהבוך. וגם מה שאמרו חמורין דברי סופרים יותר מדברי תורה ונבואה ויליף להו מדכתיב אל תטיפו יטיפון וגו' ולכאורה מפסיק זה אין לו הכרע כלל והיכי נרמז בפסוק זה דברי תורה או דברי נבואה. ולפי המשל שהמשילו משמע שאין להאמין לדברי הנביא כשבא לעקור דבר מה מהתורה ולדברי סופרים יש להאמין אפי' בדבר שהוא עוקר דבר מן התור' ולדבר זה צריך ביאור גם מ"ש אם מראה לכם חותמי אין המשל דומה לנמשל ויבואר הכל על הנכון בסייעתא דשמיא

נקדים מה דאיתא בשבת ריש פרק מי שהחשיך דף קנ"ג ע"ב מי שהחשיך בדרך (בערב שבת ובידו כיס מלא מעות) נותן כיסו לנכרי ואם אין עמו נכרי מניחו על החמור וכו' אמר ר' יצחק עוד אחרת היתה ועוד תקנה היתה להציל הכיס) ולא רצו חכמים לגלותה מאי עוד אחרת היתה מוליכו פחות פחות מארבע אמות ואמאי לא רצו חכמים לגלותה משום כבוד אלקים הסתר דבר (מותר להסתיר דברי תור' לכבוד שמים) והכא מאי כבוד אלקים איכא דילמא אתי לאתויי ארבע אמות ברשות הרבים. תניא ר' אליעזר אומר בו ביום גדשו סאה (פירש"י הרבו סיג לתורה במדה גדושה ויפה מדדו להרבות גדר בישראל) ר' יהושע אומר בו ביום מחקו סאה (פירש"י שהרבו לגזור יותר מדאי ואין יכולין לעמוד בגזירתם ומתוך כך עוברין על דברי תורה נמצאת מדתם מחוקה מטפיפתה וטוב הי' להם להיות מדתה טפופה ולא תבא לידי מחק מרוב גדושה) תניא משל דר"א למה הדבר דומה קישואין ודלועין אדם נותן לתוכה חרדל והיא מחזקת (אף כאן יפה תקנו והוסיפו דבר המתקיים) משל דר' יהושע למה"ד לעריבה מליאה דבש נתן לתוכה רמונין ואגוזים והיא מקיאה (את הדבש שהי' בה ראשון אף אלו על ידי גזירתם גרמו לעבור על דברי תורה ואתי לאתויי ד' אמות ברשות הרבים וכו') וכתבו תוספת בד"ה בו ביום גדשו סאה נותן לתוכו חרדל והיא מחזקת הכי נמי כשגזרו שמנה עשר דבר היתה חסירה גזירה זו של נותן כיסו לעכו"ם עד שגזרו עלי' ומלאו הסאה וכו' ר"י אומר בו ביום מחקו סאה נותן לתוכה אגוזים