ברית שלום (מגילות הגדה של פסח) טו

שמעינן מהא דענין השקה פירושו ענין דיבוק וטהרה. כן הוא ענין מיתת נשיקה והיינו כדפרישית ודוק

ועוד לאלוק מילין לבאר ענין מיתת נשיקה ע"ד מה שאמרו בגמרא יומא דף פ"ה ע"ב אמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים כו' שנאמר מקוה ישראל ה' וגו' ובסנהדרין דף ל"ט ע"א גבי הא דשאל האי מינא לר' אבא אלקיכם כהן הוא כי קברי' למשה במאי טביל א"ל בנורא טביל כו' ועיקר טבילותא בנורא דכתיב כל אשר ובא באש תעבירו באש וגו' (ועיין מ"ש מענין זה בפרשת נשא בביאור הפסוק כי הנה ה' באש יבוא) מעתה נאמר כמו הדין לענין השקה במים שהקדמנו לעיל שמחברן במעין ונטהרין ובגמרא חשיב לטהרה זו כזריעה דוגמת תרומה שנטמאה דזורעין אותה וגידוליה מותרין כן יש לדמות לענין טבילה בנורא אם נטמאת הנשמה של אדם שהוא חלק אלוק נשמת רוח ה' כנחל בוער וא"כ כשמת בנשיקה ר"ל שנדבק ונסמך למקוה ישראל ה' אז נטהר וזהו מיתת נשיקה: בזה תבין ותשכיל מה שאמרו בגמרא נדה דף ל' ע"א ביום הלידה אומרי' לו לאדם הוי יודע שהקב"ה טהור ונשמה שנתן בך טהורה היא כו' תנא דבי ר' ישמעאל משל לכהן שנתן תרומה לע"ה וא"ל אם אי אתה משמרה בטהרה הריני שורפה לפניך כו' הכוונה בזה דהנשמה נמשלה לתרומה כמו שהדין בתרומה שנטמאה שטעונה שריפה כמו כן הנשמה תידון באש של גיהנם וכמו שיש לתרומה תקנה שיזרענה בקרקע וגידולי' מותרין כן ענין מיתת נשיקה כעין השקת מים דחשיב זריעה (גם ענין הזריעה דתרומה שנטמאה הוא דוגמת גלגול הנשמה ע"ד מה שפירש"י בפרשת תרומה ג' תרומות נאמרו בפרשה כו' וכן ענין הגלגול הן פעמים ושלש יפעל אל עם גבר וכתבו המקובלים דקאי על ענין הגלגול מה שאין כן כשמת בנשיקה אז אין נשמתו באה בגלגול אלא בסוד עיבור) והיינו מטעם שנתבאר ודוק

וכיון שכן יתבאר המשך הפסוקים דתחלה אמר הכתוב שיר השירים הכוונה בזה דשלמה אמר מקרא זה דוגמת דוד אביו שנסתכל ביום המיתה ואמר שירה והיינו שיר ה' שירים פירוש שיר זה שעל יום המיתה הוא המשובח שבכל ה' שירים כדאמרן ואמר אשר לשלמה פירוש ביום המיתה שנשלם האדם ומשלים את נשמתו ואז שיר על השירים חדוה שלמה כי טוב יום המיתה מיום הולדו ומפרש ואזיל ישקני מנשיקות פיהו שתהא המיתה בנשיקה על פי ה' ואמר כי טובים דודיך מיין וסמיך לי' לריח שמניך טובים ר"ל הנשמה נהנית מזיו השכינה ע"ד מה שאמרו רז"ל בגמרא עירובין דף ס"ה ע"א כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח כו' ופירש"י דשתי' דומיא דריח כו' עוד אמרו שהנשמה נהנית מן הריח כו' (וזהו שרמזו רז"ל בצחות לשונם מה שאמרו בחולין דף ק"כ ע"א נפש לרבות את השותה היינו משום דשתי' דומה לריח שהנפש נהנית ממנו) ולפי שהנשמה דומה בה' דברים להקב"ה כדאמרן לכך תענוגה ביין המשומר לצדיקים וזהו כי טובים דודיך מיין לריח שמניך טובים היינו נהרי אפרסמון (כמו שנתבאר לעיל מענין זה בפרשת תזריע באריכות יע"ש) ר"ל ע"ד מה שאמר הכתוב ויהי האדם