בני מחשבה טובה, סדר אמצעי ויסוד החברה ח

שני דברים נחוצים לנו ושניהם חסרים לנו, התרחבות ושכלול המחשבה, וגם התעוררות והתרגשות. באמת שניהם שהם אחד הם, כי בשעה שאחד עומד ח"ו מתוך צרה ומתפלל לד' אין דמיון ומחשבה חסר לו, האם בשעה שאיש ישראל מתלהב בימים נוראים מחשבה חסרה לו? לא, בשעה שמתלהב ומתעורר הוא בלא שום מחשבה, יש לו מחשבה הוא חושב ומרגיש לפי מצבו, ומצב התלהבותו, ורואה שכסא הכבוד נשתלשל אליו והוא עומד לפני ד' בהתרגשות יתירה ומפאר אותו, לא את המלך שנסתר ורחוק ממנו אלפי פרסאות מפאר ומשבח, רק את ד' אשר נגד עיניו ואומר: לך ד' הגדולה והגבורה וכו', וכן מתפלל: אבי אב הרחמן עשה לי כך וכך, ועוד זאת, ועוד זאת עשה לי, רק שמחשבה זו שיש בשעת התלהבות אי אפשר לו להשיגה ולתפשה אח"כ, א') מפני שמצערה היתה כקטנות התלהבותו, והב') כיון ששוב במחשבה גופנית הוא בא להבינה, ובמחשבה גופנית זו רק מחשבה בעלת ציור ודמיון יכול לחשוב ולא זולתה. כל התרגשות והתלהבות הישראלי מין התגלות הנפש חוץ מגופה היא, ולמה תיגע לריק להבין את פעולותיה במחשבה גופנית. מחשבה טהורה תלויה בהתעוררות והתלהבות, וההתלהבות במחשבה טהורה, כי אילמלי היה יכול האיש לרכך את לבו ולהתלהב תמיד היתה מחשבתו יותר נקיה, ואלמלי היתה לו מחשבה נקיה היה יכול להתלהב ולהתעורר יותר בכל עת וזמן שמכשיר את עצמו לו, לכן בשניהם צריך הישראלי, לעבוד, ולגדל את מחשבתו והתעוררות התלהבותו. אמור מעתה לא לבד בענין התרחבות המחשבה צריכים לדבר, רק גם איך לעורר את התלהבות הלב, נחפש עצות ותחבולות, וד' יאיר עינינו ויעזור לנו שנוכל סוף כל סוף להרים את עצמנו מעל גבול הזוהם שהשקענו בו עד צוארינו. והנה אם להתחיל בראשונה בהתעוררות של קדושה אין ביכולת האדם, נשוב נא אל דרכינו לרדת אל תחתית גופו של האדם ומשם להעלותו, ונתחיל נא בהתעוררות גופנית, כי כאמור כל התעוררות אפילו אם גופנית, היא מפתח לנפש, משל לאיש שהעלילו על בנו ונתנוהו במאסר ואי-אפשר לו לראותו בלתי כששר בית הסוהר פותח ונכנס אליו לחקור את משפטו, האב הפתי כיון שלצורך משפטו פתחו גם הוא אינו מדבר עמו רק מענין משפטו, והחכם אומר הן אמת ששר בית הסוהר פתח, אבל בין כך ובין כך הלא כבר פתוח, ובני לפני, אחבקהו ואנשקהו ואדבר עמו דברי אהובים כאב עם בנו. כל התרגשות דבר מדברי העולם פותחת ניצוץ מנפשו, אבל בין כך נתגלה הנפש מעט, לכן נשתדל ונוציאה יותר ונתרפק עליה בדברי אהבה ויראה ומחשבה טהורה לד', וכיון שכך שגם התרגשות גופנית פותחת ומגלה מעט את נפשינו, כבר יש בידנו במה להתחיל ובמה לדפוק על פתחי לבבנו לקרוא אותה מחוץ לשערי הברזל אשר אסורה שם, "פתחי לי אחותי רעיתי" , לכי עבדי את ד' עבודה טהורה התרגשי והתפעלי באמונה אהבה ויראה אליו ית'. למשל כל איש עבר עליו כבר דאגה של עצמו או זולתו שנוגעת לו כמו שלו ח"ו, אשר בכל עת שזוכר אותה ומצייר אותה בדמיון חזק כאלו היא לנגד עיניו לבו מתרכך ומתרגש אף בוכה. צייר אותן גם אתה לפניך והיה כאשר רק תתעורר בהתעוררות ושברון לב תעלה על לבך, ולמה לי לשבור את לבי ולבכות לריק הלא ד' לפני ואני עומד עתה לפני כסא כבודו ית', אבכה לפני ד' שומע קול בכיות, ובמחשבה ודמיון של עצת הראב"ד ז"ל הנ"ל תחזק יותר ויותר איך עלית עתה לפני כסא הכבוד לפניו ית' וזכות נתונה לך להתפלל ולהתחנן, ותראה איך תפלה מועילה תעלה לך על ידי זה. ואם אי אפשר לך להתעורר מדאגה שעברה, יעשה כעצת הגמרא "יזכיר לו יום המיתה" אבל לא ברעיון גרידא וכללי, הגמרא אומרת "יודעין הרשעין וכו'" וזה החסרון שרק יוחסין, ידיעה כללית שאינה שוברת את הלב בפרוטרוט. יצייר את הדבר שעובר על כל איש לאחר אריכת ימיו ושנותיו, איך יסתכל ברגע האחרון על כל העולם ועל בניו שמוכרח לפרוש את עצמו מהם וללכת בגופו אל תחתית העפר רמה ותולעה, ובנשמתו אל הדרך שאינה ידועה לו אנה יוליכו אותה, בניו יסובבוהו ויבכוהו ויצעקו הוי אבי אבי, אוהביו ומשפחתו יהמו ויקראוהו, והוא שומע ומבין הכל, ואי אפשר לו לעזור מאומה, רוצה ומתחנן הוא לחיות אבל הלב דוחק עד כדי להתפקע, והגרון מתכוץ עד כדי להחנק, ובחזקה קורעים את נשמתו מגרונו ולבו, וכן אח"כ כשמלוים אותו אל בית עולמו, בניו זה מטיח את ראשו בכותל צועק ובוכה אבי אבי איך עזבתנו הלעד נקרעת מאתנו, וזו משלכת את עצמה על הארץ ובקול מר צורח צועקת ומיללת אי אפשר לי לחיות בלעדיך אבי, מי יתן מותי תחתיך, דמעות וצעקה זורמות ממנה עד שנדמה שכולה ח"ו תתפקע מרוב היללה וצרה המתפרצות מקרבה, קולם מחריד גם את החיים וגם את המתים, גם כל העם גועים בבכי מרחמנות עליו ועליהם, צוחה מהומה ומבוכה בכל סביבותיו, וסוף כל סוף כולם שבים לביתם והוא איפה נשאר, ועם מי נשאר, ובפרט כשילמד ראשית חכמה, זהר ומדרשים ממה שעובר עליו ועל נשמתו אח"כ, אז בטח יתרכך גם לב האבן ומן מרירות והתרגשות זו יעלה אל תפלה רצויה כנ"ל, לא התעוררות לא מחשבה יחסרו אף לא אמונה אהבה ויראה לד'.