בני מחשבה טובה, סדר אמצעי ויסוד החברה ה

והנה לכאורה האיש הישראלי המתחיל הפשוט שלא טﬠם טﬠמה של מחשבה ודמיון ﬠילאה, ישאל שאלה חזקה לכאורה, מה כל החרדה חרדת הכבוד שאנו חרדים לקראת המחשבה והדימיון להוציאם ולשכללם בנו, איזה מחשבה בכלל יש בנו, ולאיזה דבר הם מוכשרים, רק לחשוב ולדמות צורת ﬠץ ואבן, רק צורת ומחשבות גופניות ומה יוﬠילו לנו מחשבה ודמיון כאלו, אפילו בשעה שעומדים להתפלל יש זמנים שאפילו אם מחשבתנו חזקה אז ורוצים אנו לחשוב מחשבה אלקית ג"כ חסרה לנו מה לחשוב, כי דבר גופני שנצייר את כבודו יתברך באיזה דמיון וגוף אסור, כדברי הרמב"ם ז"ל בהרבה מקומות, ובפרט בהלכות תשובה וביסודי התורה, ולדמות ולחשוב צורה רוחנית מופשטה מעולם הזה אין מחשבתנו מוכשרה ויכולה, ואם כן למה לנו לחזק להרחיב ולשכלל את מחשבתנו, האם מחשבה ודמיון שביכולתם רק לחשוב ולדמות מהרבה בתים, אנשים, ושאר דברים גופניים וכו', כשהם מתרחבים יועילו להעלות את האיש ולהﬠמידהו לפני כסא כבודו בעודנו בגופו בעולם הזה! ולפי שכל הפשוט יכולה התרחבות מחשבה כזו ﬠוד להשליך את האדם לידי הזיה ולﬠשותו לבﬠל דמיון שוא. אבל כאמור שאלה כזו מתאימה רק למי שמתחיל עתה בעבודת המחשבה כל עוד שלא שכללה וכל ﬠוד שלא טעם טﬠמה של מחשבה טהורה, ומכיון שהוא שקוﬠ רק בﬠבודות ופעולות גופו וגם מחשבתו הוא משתמש רק לפי צרכי גופו, איך יאכל, ישתה, ציורי דמיון סחורתו וכו' וﬠיקר מחשבתו עודנה טמונה בו ולא הוציאה את ראשה החוצה, לכן דומה לו שהתגלות מחשבה ודמיון שהוא ניצוץ נבואה שאנו מדברים עתה ממנה גם כן רק גידול והתרחבות מחשבה כגון אלו היא ושואל. ולמה הדבר דומה לﬠני המחזר על הפתחים ר"ל שחלם לו שיעשה מלך ויהי בבקר ותתפﬠם רוחו ויבך ויאמר מה אם לפרנסת בני ביתי לבד הוא מוכרח לסבב את כל ﬠירו עד שמוצא ביגיעה רבה, הנה עתה כשיתגדל למלך ויצטרך לפרנס את כל חילו וצבאיו לא יספיק לו אף אם יסובב את כל הﬠולם, ואם כח אבנים כוחו לחזור ﬠל כל פתחי העולם לפרנסתם, וכל זה הוא מפני שמודד את מלכותו במידה של עניות, שיפרנס את כל חילו רק על ידי שיסבב על הפתחים כמו שמפרנס את בני ביתו בﬠניותו רח"ל, ואינו יכול לרומם את ﬠצמו מﬠל אביונותו שיבין שאז כל אופן פרנסתו תהיה אחרת. אבל נניח את השואל במצבו ונענה לו כטעותו, המחשבה מוכשרה היא לפי דעתך לחשוב ולצייר רק גופניות והיא בעצמה לפי זה רק כח גופני לא יותר מן החושים, ולמה בחושיך כשרוצה אתה למשל להביט על מרחק פרסה מוכרח להיות שטח מגרש של פרסה, ובמחשבתך ובמוחך שגדלו רק ככף איש יכול אתה לצייר לך דמיון אף של ﬠשר פרסאות וכדומה, והנך רואה איפה שמחשבה כשהיא לﬠצמה אינה באמת חושית גופנית, רק שנושאה ﬠל פניה ציור גופני וכאשר ננסה אנו בשכלנו להפריש זה מזה, הדמיון ﬠם המחשבה, מן הצורה שחושבת ומצטיירת ﬠליהם ציור שקבלו מן החושים אז תשאר מחשבה רוחנית שאין אנו רואים ומרגישים אותה, ﬠד שנוכל לדﬠת ולאמר מהו.