בני מחשבה טובה, סדר אמצעי ויסוד החברה ג

שכלול שטוח וחזוק המחשבה, זהו יסוד חברתנו וﬠיקר האמצﬠי שﬠל ידה נוכל להתקשר בﬠבודה. לא בבחינת בכור השפחה אשר אחר הרחיים אלא כבן שמרגיש את קרבותו של אביו. ואת השיח שבין אביו אליו. והנה כל ﬠיקר קושית וכובד המחשבה שקשה לו להאיש לחזקה לבלי להרפותה היא מב' סיבות:

א) הﬠדר התﬠוררות בין התלהבות של שמחה ובין של שבירת הלב, כי בכל שﬠה שאיש ישראל מטהר מתלהב, ואפילו במﬠט התﬠוררות כבר מחשבתו יותר חזקה היא טהורה ולﬠילא מציורי גופו ודמיונו היא, כמו שאמרנו לﬠיל מן יוהכ׳׳פ, רק כשלבו ומוחו מטומטמים חסרה לו מחשבה ﬠילאה שאינה גופנית, וביותר כשיש לו ﬠצבות ח"ו. שאין זאת שבירת ומרירת הלב רק מין הﬠדר וטמטום כמו שאיתא בשם הרב זצללה"ה וכמו שמרגיש האיש הישראלי שבליל יום הכיפורים שלבו נשבר אדרבא לבו ומוחו פתוחים, ובכל השנה שח"ו הוא בﬠצבות נופל הוא באין לב ובאין מחשבה.

ב) וﬠוד חסרון יש בו והוא מום טבﬠי שאין לו בכלל מחשבה חזקה, והרי זה כמו שנאמר לבעל שכל קטן חדש־דבר־חכמה שאי אפשר לו מפני מום טבﬠי זה ששכלו קטן, ומפני חסרון טבﬠי זה לא די שגם בשﬠת ההתﬠוררות אף שמחשבתו מתﬠוררת ומתחזקת אינה חזקה כמו שצריכה להיות, והיא רק כﬠין בעל שכל הקטן שג"כ מחזיק לפﬠמים את שכלו להבין איזה דבר חכמה כהבנתו המעוטה, אלא שכל מחשבתו הוא רק בשעת ההתﬠוררות לבד ואחר כך שוב נﬠדרת ממנו. כלומר האיש בﬠל מחשבה חזקה אז בשﬠה שמתﬠורר ומתלהב מחשבתו מתחזקת וברה ורואה במחשבתו ובדמיונו דמיון של ישראל בני נביאים, את ה' ית' וכסא כבודו, כל אחד לפי מצבו, ﬠד שאפילו אחר כך אחר התלהבותו יכול לאחוז במחשבתו הקדומה לבלי להרפותה, לצייר לו גם ﬠתה את כבודו ית' אשר לפניו, ומחשבה חזקה זו שאוחז יכול לﬠוררו שוב גם התלהבותו בכל ﬠת ובכל שעה שמכשיר את ﬠצמו. מה שאין כן בﬠל המום בלא מחשבה, כל מחשבתו גם בשﬠה שמתﬠורר ומתלהב הוא רק ניצוץ כמו שכל הטפש, ומכל שכן בﬠבור התלהבותו נﬠדרת ממנו כל מין מחשבה ﬠילאה, ורק מדברי הﬠולם כמו מלחם ותפוחי אדמה ומסחר וכו' יכול לחשוב ולא יותר, לכן כל התלהבותו הוא רק דבר שבא ממילא כשבא למשל יוהכ"פ או איזה זמן וﬠידן ﬠילאה מתﬠורר, אבל שיהיה בידו לﬠורר את התלהבותו במחשבתו ולהﬠלות את ﬠצמו אי אפשר לו.