בני מחשבה טובה, סדר אמצעי ויסוד החברה יב

ידענו גם ידענו שעוד גם אתה לבך מסתפק, מאמין ואינו מאמין שאפשר לך לעלות למצב כזה שתראה בכל העולם רוחניות וקדושה, היינו לא שתבין בשכל בלבד רק שבאמת תראה קדושה, נשמות ושמות, באמרך: הלא עולם גופני אני רואה בעליל, ומי יכול להכחיש את הודאות של ראית ושמיעת חושי. אבל מאין אתה בטוח כל כך בראית חושיך שאמתיות הן, הגם שאין אנו רוצים להעמיק בפלפולים כאלו, אבל כדי להזיז את דעתך מן ודאות ובטיחות חושיך שבהם אתה בוטח ודוחה את כל יכולת ראיה עילאה להביט בראיה בלתי חושית על דברים מוחשים, לכן הנני שואלך שאלה פשוטה זו, מה זה מים? כלומר בטוח אתה שבשעה שאתה מביט וממשמש במים בעצם המים אתה רואה וממשמש, לא איזה צורה מהם בלבד, ואם כן למה המים הללו בעצמם מתהפכים לשלג לכפור לאד, ושוב למים. את הקש למשל גובלים ונעשה זבל ונותנים אותו בשדה ומשבחת היא את התבואה זאת אומרת שנתוספה על התבואה, והזבל נתהפך לתבואה והאדם אוכלה ומתהפכת לבשר ודם האדם, בצלמו ובדמותו, היינו שהקש נתהפך לזבל, לתבואה ולבשר האדם. ומה המה עצמם, עצם מים ועצם קש, עצם תבואה ועצם בשר, איך עצם אחד מתהפך לשני ולשלישי ושוב חוזר לעצמו, או האם אפשר שהרבה עצמיים נמצאים בעצם אחד, לא זה אפשר ולא זה אמת, הנך רואה איפה שכל אחד מהם, הוא דבר בלתי נראה לך, ורק גוונים וצורות מתחלפות אתה רואה בכל דבר. בשקר יפתוך חושיך לאמור את העולם אנו רואים וממשמשים, עצם כל דבר עומד בעינו, חושיך לא יגיעו אליו ורק כעור הם ממשמשים בגווני הדברים שמתראים על עצם הדברים, ולמה יקשה לך להבין שהמקובל רואה בכל דבר מדברי העולם את עצמם ואמתותם, שכולם שמות ונשמות, ובמה וכוחך גדול לדחות בחושיך המתעים את ראיתו, ולהקשות הלא עולם גופני אני רואה, אם באמת אין מים ואין קש, אין עולם ואין עצם לפניך. והנה כשאמרנו שהמקובל רואה את עצם העולם, שמות ונשמות, כונתנו רק על חסיד מקובל, וזה החילוק, החסיד כשנעשה בעל מחשבה, ומוציא מקרבו ראיה עילאה זו שיראה את כל עולם לנשמות ורוח, אז לומד הוא קבלה כדי לדעת את מצבי הנשמות ושמותיהן שבעולם בחינותיהן והשתלשלותיהן, כל אחד אחד למינו, את נשמות הלחם ראה מקודם, ועתה יודע שיסודו ג' הויו"ת כנודע, מה שאין כן מי שאינו חסיד, איש יבש בחושים יבשים ובא ללמוד קבלה, אז רק ערבוביא וסתירות מסבב בקרבו, הוא רואה לחם גשמי לאכול ולשבוע, ובקבלה נקרא ג' הויו"ת שנשתלשל מבחי' זו, כלומר בחינה זו עילאה השתלשלה והתרקמה לנגד עיניו, ומקשה הלא לחם גופני הוא, ואיך נתגשם, לכל היותר מתרץ לו לעצמו רק רמז רמזו בעלי הקבלה, ולמה רמזו דברים עליונים בדברים גופניים ולמה ציינו את שם המלך בדבר נמוך ובזוי, קושיא וסתירה לפניו.