בני מחשבה טובה, סדר אמצעי ויסוד החברה יא

הרבה הרגשות ישנן שפתיחתם בנו הן כפוטר מים, קלות וקלושות, והיה אם נרחיב אחת מהן ונוציאה אל הפועל תעשה לנהר גדול ולפלגי מים אשר לא יכזבו מימיו, ואם אין מרחיבים אותה תאבד בל תראה שמש, יש לפעמים שהאיש מרגיש למשל אי נעימות בקרבו, ואינו יודע אם צריך לאכול ולישן או לשתות יי"ש ונאספה הרגשה זו כלעומת שבה, ובאמת זאת היתה מין הושטת אבר מאברי הנשמה החוצה שרצתה להתפעל ולחשוב מחשבה טהורה, וכן לפעמים בהרגשת שמחה או כדומה, וכיון שלא נאחזה הרגשה זו בלבוש גופני כי אבר של הנשמה טהורה הושטה, לכן לא ידע האיש מה היא, ומהו מרגיש בקרבו, מין קשקוש ופרפור הנפש היתה, והוא שתה יי"ש, אכל או עשה דבר אחר משאר דברי העולם, לא שהשקיט בזה את פרכוסי הנפש רק הסית ושיסה את הרגשות גופו שירעישו וירעימו, וקול הנפש לא ישמע. משל לכומרי המלך שהכו בתופים למען לא ישמע האב המיית בנו המתחנן מבין להבי המולך. הרגשות גופניותו רועשות כל כך עד שרעידת הנפש עוברת לבטלה, והיא מין הפלת נפלים של הנשמה. לזאת מזהרת ומכרזה חברתנו לכל אחד מחברי', הוי יודע להסתכל, ובכל דבר אשר מתרחש בקרבך ומחוצה לך תדע איך להסתכל, ואין הסתכלות ראיה על דבר הנמצא בלבד, רק מין לידה שמולידים ומוציאים דבר שיהיה לנו להסתכל בו. צורת הדבר אנו מוציאים ומולידים עד שתהיה צורה שנסתכל בה, ומי שמרגיש איזה הרגשה, צריך הוא להסתכל, כלומר להוציא בה צורה ולהסתכל בצורת הרגשה. ולא הרגשות קטנות בלבד עוברות בו ונאבדות מתוך חוסר יכולת ההסכלות, רק גם מצוות, שלמות עוברות בו כלעומת שבאו, הרגיש מה בקרבו ואי אפשר לו להתרכז ולצייר ולדעת מה הרגיש ובמה שונה הרגשתו בליל יוהכ"פ מראש השנה ומליל פסח וכדומה, לכן אנו מזהירים למד את עצמך להסתכל, ובכלל תהיה לאיש שמחפש את ד' בכל מקום אולי ימצא את הא-ל מסתתר ואת קדושת כבודו וכאשר תבקשהו ותמצאהו, איפה תמצאהו? בך ובכל סביבותיך, אבל ולתכלית זו צריך אתה להתרחק מן המהירות הרחק, הרחק הרחק, כי אין המהיר מתבונן, אבל גם השמר בנפשך שלא תגיע במתינותך עד קצה גבולה, ולא תיגע בעצלות ועצבות. למשל אתה יושב בסעודה השלישית בשבת בחברת חסידים, האם אין אתה מרגיש מאומה אז, הצדיקים אמרו ששעת שלוש סעודות היא השעה של יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עולם הבא, ומכ"ק חותני הרה"ק זצ"ל שמעתי שהמגיד מקאזניץ זצ"ל אמר בשלש סעודות שהיה בבחי' צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, ואתה האינך מרגיש מאומה, שעה שיותר טובה מכל חיי העוה"ב עוברת עליך ואיו אתה יודע ומרגישה, בטח עצלותך מפתה אותך שוב, ומי ידמה להמגיד ולשאר הצדיקים ז"ל, אבל כבר אמרתי לך שתשובה כזאת תשובת היצה"ר שבך היא. ד' ית' מלכותו בכל משלה, ואם הצדיקים זי"ע הרגישו והתענגו מקדושתו ית' בבחי' רישא, אתה עכ"פ את בחינת עקביים או עקביים דעקביים דקדושה תרגיש, אבל בטח גם אתה מרגיש בך את השלש סעודות, גם לבך ומוחך מתנענעים ומזדעזעים מקול רעם הגלגל, גלגלי המרכבה שעוברים דרך נפשך, רק שאין אתה יכול להתבונן ולהסתכל, והרעם והרעש אובדים ונפסדים בך עד שכמעט לא תדע שד' אלקיך בא וכל קדושיו עמו, כל איש צריך להסתכל כפי מצבו, וההסתכלות פשוטה בשלש סעודות למשל היא כך, עברה עליך השבת, יום כולו של קדושה, מן השמים קדשו אותך וגם אתה קדשת את עצמך ביום זה, לא עסקת במסחרך, לא טיילת בשוקים וברחובות, לא הקלת את ראשך, ישבת התבודדת בינך ובין קונך, או יחד עם חבריך עסקת בתורה ובשיח של קדושה וחסידות, כבסת את עצמך מכל אבק וכתם שעלו עליך בכל השבוע והשתדלת לבוא עד נפשך שעזבתה ורחקת ממנה בכל ימות החול, ובכל שעה ושעה הרגשת שאתה עולה ממצב אל מצב, ומן מדרגת קדושה אל מדרגה יותר קדושה עד שקרבת אל שלש סעודות מרום קצו של השבת, רעוא דרעוין, סעודה היא מג' סעודות, אבל מרגיש אתה שכבר אין המקום והמצב עתה לשבוע בבשר ודגים, רק לחפש את הא-ל מסתתר בשפריר חביון ולשבוע מזיוו, ויושב אתה עם חבריך ג"כ מבקשי פני ד', ובחושך אתם יושבים, מנהגי ישראל תורה הם, כי מתאימים הם את פעולת הגוף למצב הנפש באותה שעה, כי אית חושך ואית חושך, אצל ד' ית' כתוב "ישת חושך סתרו" , אור אמתי הוא, וחושך הוא מן העולם הזה, לא עולם ולא דברי העולם נראים כבר, וכיון שזה מעת לעת שלם שאתה מתרחק מן העולם הזה ומתקרב אתה פסיעה אחר פסיעה אל בחי' רעוא דרעוין, רצון העליון, במוחך ובלבך אף בחושי גופך, מוכרח גם גופך בפועל ממש לשבת בחושך, גם לבך וגם עיניך לא יראו כבר עולם ודברי העולם לפניהם, ד' מסתתר בחושך, ואחר חפוש ובדיקה שבכל השבת באת אל הערפל אשר שם האלקים, בקשת ומצאת את שאהבה נפשך, מתקרבת היא אליו ונמסת בקדושתו, כל החדר מלא מפמליא של מעלה, ואתה דוחק את עצמך דרך כל הפמליא הקדושה אל קודש הקדשים, משתוקקת נפשך להכנס לפני ולפנים ולבוא אל המקום אשר שם אלקים. אחזתיו ולא ארפנו. ולו ידעת כי תשאר כן גם תמיד כי אז היתה נפשך שמחה שמחת עולמים, אבל נזכרת שבעוד רגע ידליקו נרות, תבדיל, ושוב תיפול לימות החול, ונפשך מרה לך, איך תפול מן חושך שמים ערפלי טוהר, לחושך מצרים, חשכת הצרוף, צרת הגוף והנפש גם יחד, תרעד ותרגיש, את שתיהן אתה מרגיש עתה קץ הימין וקץ הימים מרום קצו של הקדושה וקץ נמיכות של החול, התרי גווני של חשוכא נאבקים עתה בך בשלש סעודות, משל לבן מלך שנגזר עליו להרחיקו מעל אביו ולהשליכו אל הסוהר, או ברגע האחרונה קודם שנפרד מאביו מקרב הוא את עצמו יותר אל אביו, דוחק ומתקרב, אוחז ומתחבק, מתענג ומתגעגע, ומתוך תענוגה ופחדה צועקה הנפש ממעמקים "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי" , הידים כמעט רועדות ומחפשות, אתה עמדי אחזתיו ולא ארפנו. הסתכל והתבונן, כי כל זה עובר בנפשך רק אתה לא התבוננת ולא ידעת, והאם אפשר שבמצב רוח כזה לא ישאיר רשימה על כל השבוע, הן אמת שבאמצעי זה של התבוננות כבר די לך, ואם תתבונן ותסתכל בכל הרגשותיך שעוברות בך, זאת אומרת שתביט בפני כל מלאכי מעלה מדרגות ובחינות שעוברות דרך לבך ונפשך, כבר יהיה די לך להתעלות ולהעשות לאיש הרוח ובעל מחשבה טהורה, שיתגלה בך מחשבה עילאה לראות רק קדושה ורוחניות וכבוד ד' שמלא כל הארץ, אבל כיון שהרבה חושים ויכוליות ישנם עוד באיש ישראל, ואת כולם צריך הוא להוציא לד', ובכל אברי נפשו צריך הוא לחבק אותו ית', לכך נדבר גם הלאה אי"ה מחובות ואמצעי בני מחשבה טהורה.