בני מחשבה טובה, סדר אמצעי ויסוד החברה א

הפסוק מייסר את ישראל ואומר: ״ותשכח א-ל מחוללך״ (דברים לב, יח). זהו עיקר הסיבה שמרחקת את האדם מן אלוקיו, ובתפילתו של רבי ר' אלימלך (רבי אלימלך מליז׳נסק) זצללה״ה אמור: ״תהא מחשבתינו זכה צלולה וברורה וחזקה״ (תפילה קודם תפילה). וכל איש יודע, שבאם היה רואה בעיניו ממש איך הוא עומד לפני ד׳, לא היה לו שום יצה״ר, אדרבא, את כל נפשו וכל נשמתו היה מוציא בדיבורים קדושים לפני ד׳, עד שיתבטל כולו ויתכלל על ידיהם בו ית׳, ולא זו אף זו, שבשעה שרק דעתו ומחשבתו חזקה בד׳, גם כן מרגיש כל אחד בעצמו ביטול היצה״ר, וכל ארסו שמפעפע בחושי גופו בטלים אז לד׳. והאם אין כל אחד מישראל מרגיש, למשל ביום הכיפורים ובפרט בעת כל נדרי ונעילה, ביטול כל תאווה, הרהור ורצון לא טוב, מפני שמחשבתו ברה חזקה אז בד׳. כל עיקר חסרון של נפילת האדם הוא "ותשכח אל מחוללך", שנופל ממחשבתו ואינו זכה ברה וחזקה תמיד כמו ביום הכיפורים וכדומה, ואפילו אם ירצה האיש לחזק ולהגביר את דעתו ומחשבתו, לא יוכל להתמיד כך במחשבתו זמן יותר ארוך. וכיון שכן, כל עבודתנו צריכה להיות איך לחזק את מחשבותנו להרחיבה לחזקה ולשכללה ולקשרה לד' ית', שלא רק בזמנים אלו, בראש השנה בשעת התקיעות, יום הכיפורים וכדומה, רק גם תמיד תהיה ברה חזקה וקשורה בקדושה.