בני גרשון ט

יהא היכא דאינו משגיח היטב, ור"נ א"ר נקט בלשון ראה אע"פ דמיירי שמשגיח היטב, כדאמר אם ראהו מתחילה ועד סוף, אלא התו' פירשו דעומד ע"ג היינו דמלמדו ומזהירו האיך לעשות, ואחרים רואין אותן בעלמא קאמר, פי' דאינו מלמדו היאך לעשות אלא רואין אותן בלבד, אבל בודאי משגיח היטב האיך שחט, ואין לומר דמיירי הרשב"א נמי היכא דגדול עומד ע"ג ומלמדו ומזהירו האיך לעשות, ומש"ה מותר אף לכתחילה, דבזה פשיטא דלכ"ע מותר ואין מי שחולק עליו, כיון דמלמדו הוא נעשה בזה מומחה בשחיטה, והרואה הדין הזה בחדושי הרשב"א גופא, יראה בהדיא דלא מיירי בכה"ג, אולם בפשוט נראה דאין להקשות טל הרשב"א מהא דאמר ר"נ א"ר אם ראה בלשון דיעבד, די"ל רבותא קמ"ל אפילו בדיעבד אם לא ראה כל השחיטה מתחילה ועד סוף שחיטתו פסולה, אבל ה"ה אפילו לכתחילה יכולים ליתן לו לשחוט אם רואהו מתחילה ועד סוף

גם מ"ש בהג"א בשם הרב רבינו ברוך, דמי שאינו יודע ה"ש אסור לכתחילה להניחו לשחוט באחד עומד ע"ג, מדקאמר תלמודא אלא אשאין מומחים בבודקין אותו סגי, ולא קאמר לכתחילה נמי ישחוט, והש"ך בס"ק ט"ו הוסיף בראי' דכן משמע ממאי דמשני דליתיה קמן דליבדקיה, וכוונתו הא סוף סוף יש להקשות לכתחילה נמי ישחוט, כיון שאחרים רואין אותו אלא ש"מ דאסור, נמי לא קשה להרשב"א, דהנה בחדושי הריטב"א כתב דה"ה דהוה מצינו לומר לכתחילה שחט, אלא דאנן לא פרכינן בכולה סוגיין, אלא ממה שהתיר התנא בהדיא לפום האוקימתא, וכדפרכינן לעיל הא אמרת לכתחילה שחט, אבל כיון שלא הוזכר זה כאן באוקימתא זו, ניחא לן למיפרך ממה שהוזכר דהיינו שבודקין אותו עכ"ד, עוד יש לומר דמש"ה לא פריך תלמודא לכתחילה נמי ישחוט, כיון דלכולהו אוקי' האי וכולן ששחטו אחש"ו נמי קאי, כמבואר ברש"י די"ב ובתו' ד"ב ע"ב, א"כ הכא יש לומר דהא דתני במתני' לשון דיעבד משום חש"ו הוא דנקט, וכמ"ש התי' ריש הכל שוחטין מפרק כל הפסולין משום דבעי למיתני טמא במוקדשים דלכתחילה לא, תני נמי ששחטו. וב"ה אחר כותבי ראיתי בפלתי שתי' כן, ולאחר זמן ראיתי בבכור שור שהשיג ע"ז דא"כ מאי פריך בגמרא אדאביי דמוקי מתני' בכותי הא אמרת כשישראל עומד ע"ג שחיט אפילו לכתחילה הא איכא למימר משום חש"ו נקט דיעבד, ולא ידעתי מה זו קושיא, דהתם הכי פריך, אלא אכותי הא אמרת וכו' וכיון דכבר תני ליה ברישא דשחיט אפילו לכתחילה ל"ל תו למיכלל בסיפא עם חש"ו, ותאמין דמשום זה כתבתי מתחילה בדיוק הכא י"ל, כוונתי דוקא הכא י"ל משום חש"ו הוא דנקט לשון דיעבד. עוד מה שהוכיח התוס' מדמשני הגמרא דליתיה לקמן ולא קמשני אפילו באיתיה קמן ולא גמיר דכשרה באחרים רואין אותו, משמע דאי הוה קמן ולא ידע אין שחיטתו כשרה, אע"ג דאחרים רואין אותו דשחט שפיר, נמי לא קשה להרשב"א דהא התו' גופי' כתב שם דמסוגיא דלקמן גבי הא דאמר ר"נ א"ר ראה אחד ששחט. מפורש אפכא דאפילו היכא דידע דלא גמיר כשר באחרים רואין אותו, וכבר כתבתי דדעת הרשב"א דה"ה אפילו לכתחילה יכולים ליתן לו לשחוט אם רואהו מתחילה ועד סוף, והא דנקט אם ראה בדיעבד, קמ"ל דאפילו בדיעבד אם לא ראה כל השחיטה שחיטתו פסולה, וא"כ נדחה מה שאנו נלמוד מהדיוקא מפני הסוגיא המפורשת

סעיף ד' אם אבדו גדייו ותרנגוליו או שנגנבו ומצאם שחוטים כראוי, דקדק לומר כראוי, דבעי לבדוק אם נשחטו הסימנים, דכל מה דאפשר למיבדק בדקינן, וכן פסק הרמ"א לעיל בס"ב, מיהו בדיעבד אם לא בדק כגון דאשתלי או שא"א למיבדק עוד, כגון