בני גרשון י

שנחתך הצואר נמי כשר וכמו שפסק המחבר לעי' בס"א היכא כשאינו לפנינו, סמכינן ארוב מצויין אצל שחיטה הן בחזקת מומחין ומוחזקין, ה"נ סמכינן דהשוחט לא הוציא מת"י דבר שאינו מתוקן ובדק ודאי, לא מיבעא לדינא דגמרא דיש שיעור לשהייה, ודאי אם ראה שלא נשחט הרוב חזר וגמר שחיטתו, אלא אפילו לדידן דאסרינן שהייה במשהו, לא אמרינן שמא בדק ומצא שלא נשחט הרוב, והשוחט ידע דאין לו תקנה בגמרו, ומשך ידו לגמרי ממנה, ולא חזר ושחט עוד לגמור הרוב, לזה ל"ח משום דאם היה כך, היה מטיל נבילתו לאשפה שבשוק, וסברא זו למדתי מספר ב"ח, ודוקא במי שניקר והלך לו בזה כתב הר"ן פרק ג"ה דאסור, שמא לא השלים הניקור ודעתו להחזיר עוד להשלים אבל בשחיטה כיון דפוסלת שהייה בכ"ש, ואסור להחזיר עוד ולהשלים, ודאי לא היה מכשיל לנו והיה משליך תיכף נבלתו לאשפה שבשוק, וכתבתי זאת לפי שראיתי לקמן בריש סי' ב' בחדושי רע"ק דלדידן באמת אינו מותר אלא במוצא שחוטה ובודק ורואה שהסימנים שחוטים רובם, אבל במוצא בשר חיישינן שמא השוחט בדק הסימנים ולא נשחטו רובן, וכיון דשהייה בכ"ש לא גמר עוד השחיטה, ולענ"ד כמ"ש, גם לא אדע מה נעשה לדברי קדשו עם כל מה דמבואר לקמן בסי' ס"ג דבשר הנמצא במקום שרוב ישראל מצויין דאסור דווקא בגוונא דאיכא משום בשר שנתעלם מן העין הא בלא"ה משמע דמותר לכ"ע

ש"ד ס"ק כ"ה דע דמדברי ב"י משמע דקטן שיודע לאמן ידיו או מומחה שוחט לכתחילה כשאחרים עומדים ע"ג וכו' עי' בב"י דלא התיר לכתחילה בקטן ואחרים ע"ג אלא ביודע לאמן ידיו, אבל אם הוא מומחה לבד מזה לא הוזכר שם דמהני, וכן הדעת נותנת דהיכא דיודע לאמן ידיו ע"פ הרוב ישחוט שפיר, משא"כ אם הוא מומחה לבד, ואפשר דט"ס יש כאן וצ"ל ואינו מומחה, ומ"ש עוד והיכא שאין אחרים עע"ג אפילו מומחה, ויודע לאמן ידיו שחיטתו פסולה. כן משמע דפסק כן הב"י, חדא מדהביא דעת זו בשם השאילתות בספרו בדק הבית שחיבר באחרונה, שנית דמסיק לבסוף שם כנ"ל לדעת רבינו, משמע דדעתו אינו כן אלא אף בדיעבד פסול אם אין אחרים עע"ג, אף אם הוא מומחה ויודע לאמן ידיו, ומה שהב"ח הביא שם ראי' לשי' הטור דס"ל דבכה"ג שחיטתו כשרה בדיעבד, מהא דאי' בסוכה היודע לשחוט מותר לאכול משחיטתו ולא תני בהדיא היודע לשחוט וגדול עומד ע"ג מותר, אלמא דלאו מילתא דפסיקא הוא דבעינן דוקא גדול עומד ע"ג, דאפילו באין גדול עומד ע"ג, נמי מותר והיינו בדיעבד, ורב הונא דאמר והוא שגדול עומד ע"ג היינו משום דלשון מותר משמע אף לכתחילה, ובלכתחילה בעינן גדול עומד ע"ג וכו', ולדעתי אין זה קושיא אמאי לא תני בהדיא בברייתא והוא שגדול וכו' דהא קיי"ל תנא א"צ לפרש, וכי הוא זו בלבד אתא ר"ה ופירש הברייתא. והא אין מספר בש"ס דאתא אמורא ופי' דברי התנא, אלא ניחא לן טפי למימר בפשיטות בהיפך מזה, כיון דפשטות הלשון מותר משמע דיעבד, אלא דמשמע ג"כ לכתחילה וכמ"ש הב"ח גופי' א"כ כשאמר ר"ה והוא שגדול עומד ע"ג, כוונתו דאפילו בדיעבד בעינן גדול עומד ע"ג וכדעת הב"י. סימן ב

סעיף א' שחיטת א"י נבילה עי' בפירוש המשניות על משנה זו מפני שסתם מחשבת וכו' ואשר שלא נאמר עליה אסורה בהנאה, לפי שהעובדי אלילים נחלקים לב' חלקים, האחד וכו' השני הן שעובדין לאותן הצורות הידועות כפי מה שלמדו מחכמיהם בלבד