בני גרשון פז

דהנה המרדכי דס"ל דמהני מחילה בלבד במשכון, כתב בפ"ק דסנהדרין סי' תרפ"א וז"ל, ונהי דבע"ח קונה משכון להתחייב כש"ש, מ"מ אין גופו קנוי לו למלוה ומהני מחילה, אע"ג דהמלוה מחזיק משכון, כדאמרינן פ"ק דקדושין דאי לאו דע"ע גופו קנוי מהני, כי אמר לו באפי תרי זיל ה"נ כי מחיל ליה המלוה המשכון למריה, כל היכא דאיתיה דידיה הוי עכ"ד, וכן מצאתי בהג"מ סוף ב"מ דמלוה על המשכון אין לו תורת קנין כלל, ודעת רוב הפוסקים ס"ל כיון דלשארי דברים הוי המשכון כשלו, מקרי ג"כ גופו קנוי, דהא עבד עברי גופא, נמי אין גופו קנוי להאדון לכל מילי, דלענין מציאה ופדיון מעשר וזיכוי עירוב אין גופו קנוי, ואין ידו כיד רבו, וא"כ כמו גבי ע"ע לא מהני מחילה ובעי שטר, כן במלוה על המשכון לא מהני מחילה בלבד, וכן מדויק לשון של הנך פוסקים במה שלמדו במשכון [מע"ע דגופו קנוי, וכן מבואר מלשון חדושי הר"ן הביאו שער המשפט וז"ל דמהא שמעינן שהמוחל מלוה שיש עליו משכון לא מהני מחילה, דמחילה לא מהני בדבר שגופו קנוי כדאמרינן בפ"ק דקדושין גבי ע"ע דבעינן שטרא משום דגופו קנוי, ועי' שם שהביא ג"כ ראי' מבכורות דף כ"ח לשי' הר"ן דמלוה על המשכון חשיב גופו קנוי

שאלה מרב אחד, שור של עו"ג שהמית ישראל מיתתו במה אי לבעלים דידיה מדמינן ליה ובסייף, או למיתת שור של ישראל דעלמא מדמינן ליה ובסקילה *). והשבתי דלא נכנס זה בגדר ספק, דלא מצינו בגמרא ההקש דכמיתת הבעלים, כך מיתת השור אלא בכמה יהיה דנין אותו המיתה כדאי' ריש סנהדרין שור הנסקל בכ"ג שנאמר השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת בעלים כך מיתת השור, או לפוטרו לגמרי ממיתה בכה"ג דהבעלים היו פטורים, כדאי' בב"ק דמ"ד ר' שמעון אומר אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור מ"ט דר"ש דאמר קרא השור יסקל וגו', ורבנן דפליגי התם עליה משום דס"ל דאף בעליו נמי חייב בכה"ג, וכן בסנהדרין דף ע"ח ואמר רבא וכו' שור של אדם טריפה שהרג פטור מ"ט אמר קרא השור יסקל וגו', רב אשי אמר אפילו שור טריפה נמי שהרג פטור וכו', אבל זה אינו נ"מ אם יהיה הבעלים בזה המיתה והשור במיתה אחרת דע"ז לא בא ללמד ההקש, והגע עצמך דישראל רוצח נמי בסייף ושורו שהרג בסקילה כי כן גזירת הכתוב שור שהמית אדם בסקילה ואין נ"מ אם שור של ישראל הוא או שור של עו"ג

אלא זאת התורה אדם כי ימיתו שור של עו"ג יש לחקור מיתתו בכמה אי למיתת בעלים דידיה מדמינן ליה ונהרג בדיין אחד, או למיתת בעלים דעלמא מדמינן ליה ובכ"ג, וכעין זה אשכחינן דבעי רבי אלעזר בסנהדרין דט"ז שורו של כהן גדול בכמה, למיתת בעלים דידיה מדמינן ליה, או דילמא למיתת בעלים דעלמא מדמינן ליה, והתם בשורו של כה"ג נמי לא מצינו בפירוש האיך פסקו הפוסקים להאי דינא, והגליון מהרש"א שם העיר ממה שפסק הרמב"ם פ"י מנזקי ממון כרבא דשור של אדם טריפה שהרג פטור, ולדעתי אין שייך זו לזו, דאפילו אי הוה אמרינן בשורו של כה"ג לבעלים דעלמא מדמינן ליה אפ"ה בשור של טריפה פטור דהא בבעלים דעלמא נמי הדין כך

וכן בריש פ"ה מהל' סנהדרין כתב הלחם משנה דהרמב"ם ס"ל דשורו של כה"ג לבעלים דידיה מדמינן ליה לדונו בע"א, וראי'. דכיון דכתב שור הנסקל דלבעלים מדמינן ה"ה נמי בשורו של כה"ג, ומש"ה לא הזכירו, ותמהני עליו הא במשנה נמי אי' שור הנסקל בכ"ג משום דלבעלים מדמינן, ואפ"ה בעי רבי אלעזר בשורו של **(דין זה הי' נהוג בזמן הסנהדרין ולא עתה.)**