בני גרשון פח

כה"ג אי לבעלים דידיה מדמינן ליה או למיתת בעלים דעלמא מדמינן ליה, ולא איפשטא בגמרא, וא"כ אי הוה ס"ל להרמב"ם בשורו של כה"ג דבעינן ע"א ה"ל לכתבו בהדיא

אמנם בנודע ביהודה מ"ת חלק ח"מ שאלה ז' בהג"ה שם מבן המחבר הוכיח בראי' מבוררת טפי דהרמב"ם ס"ל כן

דלפ"מ דפשיט בסוגיא דסנהדרין דט"ז, בשור סיני מהך דתני רמי בר יחזקאל, אם בהמה אם איש מקיש בהמה לאיש מה איש בכ"ג אף בהמה בכ"ג, קשה ל"ל קרא דשור יסקל למילף דשור הנסקל בכ"ג הא אית לן למילף מהך דרמי ב"י דמקיש בהמה לאיש, ומסיק דלשמואל במנחות דלא יליף דורות משעה, צריך הך דרשה דהשור יסקל לגופא לדונו בכ"ג, ושפיר מבעיא ליה לר"א בשורו של כה"ג אי למיתת בעלים דידיה או למיתת בעלים דעלמא מדמינן ליה, אבל אליבא דהלכתא דהלכה כרב ילפינן דורות משעה, ומשור סיני הוה דילפינן ששור הנסקל בכ"ג, ולא הוי מחלקינן בין שורו של כהן גדול לשור של הדיוט, דכל שורים הנסקלין הוקשו לאיש מה איש בכ"ג אף בהמה בכ"ג, ואיצטריך האי קרא השור יסקל וגם בעליו יומת להראות דלמיתת בעלים דידיה מדמינן ליה ושורו של כהן גדול צריך ע"א ושפיר כתב הלחם משנה דלהרמב"ם פשיטא ליה דלמיתת בעלים דידיה מדמינן עכ"ד, והכי נמי יש לומר בשור של עובד גלולים דלמיתת בעלים דידיה מדמינן ליה, וסגי בדיין אחד ובעד אחד, וחוץ מכל זה הערני רב אחד מפורסם דהכא איכא עוד סברא למימר, לא יהא ממונו חמור לנו מגופו. וכדאיתא בבבא קמא דף קי"ט גבי ממון של מסור מ"ד מותר לאבדו ביד לא יהא ממונו חמור מגופי' וכו', ומשום זה נראה גם כן למימר הא דלא בעי ר"א בשור של עובד גלולים מיתתו בכמה, כדבעי לענין שור של כה"ג בכמה, משום דלא בעי אלא שיהיה ממונו קל לנו מגופו ולמדמינן ליה לבעלים דעלמא דלסגי בכ"ג, אבל לענין שיהא ממונו חמור לנו מגופו כגון שור של עובד גלולים לדונו בכ"ג הא לא אמרינן, ופשיטא ליה לר"א דסגי בדיין אחד, ובעד אחד: [השמטה לאו"ח סי' תל"ז]

או"ח סי' תל"ז עיין חק יעקב ס"ק ט' שכ' דבפקדון לא אמרינן ניחא ליה למעבד מצוה בממוניה ואין להשתמש בו לדבר מצוה, ויש להביא ראי' לדבריו ממה שיש לדייק בב"מ דף כ"ט: דבמציאה תנן מצא ספרים קורא בהן משמע דמותר שיפתחנה לכתחילה בשביל צרכו כיון דהוא גם לצרכה, וגבי פקדון תניא שם אם כשהוא גוללו פותחו וקורא בו מותר, משמע דאינו מותר אלא היכא דפותחו משום הגלילה לצרכה. ולא שיפתחנה לכתחלה בשביל צרכו, וש"מ מהא דבפקדון בשום ענין אף במקום דליכא חסרון לא אמרינן בי ניחא ליה וכו'. תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.