בני גרשון פג

ופ' לנקבה, דאפשר שהנשים נהגו כן מעצמן, משום דאז הדמים מצויין בהם, ושמא יראו דם מחמת תשמיש ג' פעמים, וחוששין שמא יאסרו אותן על בעליהן, ומש"ה אינן טובלין באותו הזמן, משא"כ במפלת דאין הדמים מצויין כ"כ כמו ביולדת, מש"ה לא חששו הנשים מלטבול באותן הזמן, ועי' לעיל בסי' קפ"ז ס"ו דאיכא פלוגתא בין הש"ך ובין הפלתי אם נאסרה על בעלה בראתה דם ג' פעמים מחמת תשמיש, בתוך ימי טוהר שלה או לא, וא"כ י"ל עוד דתלוי המנהג הזה במחלוקת הזה

סימן קצ"ו ש"ך סק"ו וכתוב בספר מעדני מלך דף שע"א וז"ל וא"ת ולדידן מאי נ"מ וכו' עוד נראה לומר דלכאורה יש להסתפק היכא דראתה בתחילה ופסקה, ושוב ביום ה' לשמושה חזרה וראתה ופסקה, דהדין הוא דפוסקת באותו יום בטהרה, כמו שמבואר לקמן בש"ך ס"ק כ"ב, אי הוי אז כראיה חדשה ולא מהני בזה בדיקת שחרית או לא, וראיתי שהעיר בזה בהגהות אמרי ברוך, ולדעתי נראה לומר כיון דמן הדין אימתי שפסקה מלראות תוכל לספור הז' נקיים מיום המחרת, ומה שצריכה להמתין ה' ימים אינו אלא משום הפלטת זרע, א"כ היכא שפסקה, ושוב ביום ה' זמן הפסק טהרה חזרה וראתה, הוי כראיה חדשה ולא מהני בדיקת שחרית, ומאי שנא מראתה בתוך ימי ספירתה דכתב המע"מ דלא מהני בדיקת שחרית, ומשמע אפילו בג' ימים הראשונים שאינה ידוע בודאי שפסק דם המקור, דהא זהו הטעם אמאי דלא תלינן להקל אז אם מצאה כתם, אפ"ה לחומרא אמרינן נמי דהוי כראיה חדשה, דלא מהני בדיקת שחרית הכא נמי ל"ש, ומשמע נמי כן מתורת השלמים ס"ק י"ג במ"ש, באשה שמתעסקה בכתמים ומתיראה שלא תוכל לספור הז"נ, יש לה תקנה בדרך זה, דהיינו מיד שפסק דמה ביום א' או ב' לראייתה, תבדוק עצמה היטב כמו שדרך לבדוק לספירת הז"נ, ואחר יום ה' לשמושה שתתחיל לספור הז"נ, כבר עבר הג' ימים שפסק דמה, ותולין בכתמה להקל ע"כ, ולפ"ז עוד נ"מ יש על קושית המע"מ אפילו לאשה שראתה בתחילה ופסקה, אלא דביום ה' לשמושה חזרה וראתה, דהוי כראיה חדשה ולא מהני בדיקת שחרית. וכיון דחזינן דהמע"מ לא תירץ באופן זה, א"כ לא ניחא לדעתי ג"כ לפרש כהלבושי שרד בחדושי דינים סי' פ"ד שפי' מה שמסיק המע"מ בין בתחילה, ר"ל אחר החמשה ימים וכן הוא לשון הש"ך בס"ק כ"ב אבל אם תוך ימי ספירתה, או אחר ה' ימים נתקלקלה, וחזרה וראתה דם או כתם פוסקת באותו יום בטהרה ומונה למחרת, וקמ"ל הש"ך כאן דבכתם הואיל ולא הוחזקה במעיין פתוח מועיל לה בדיקת שחרית עכ"ד דלדידיה ה"ל להמע"מ לפרושי הנ"מ נמי בכה"ג וכמו שכתבנו, אלא כוונת המע"מ מ"ש בין בתחילה באשה טהורה ולא שמשה ולא ראתה רק כתם פוסקת בטהרה באותו יום ואפילו בבדיקת שחרית, ומה שהקשה ע"ז הלבושי שרד שם הא מסיק הש"ך עצמו בס"ק כ"א דאפילו בכתם ואפילו לא שימשה צריכה להמתין ה' ימים, נ"ל דלא קשה, דהש"ך לא הביא שם אלא דברי עטרת זהב באחרונה בשם יש שכתבו דס"ל כן, ומה שמסיק ע"ז וכן נוהגין כתב לן הס"ט והאמרי ברוך דהוא סיום לשון העט"ז ולא לשון הש"ך, אבל לדינא אדרבה כתב הש"ך שם, נראה דבכתם יש להקל היכא דלא שמשה למנות מיום המחרת, ורוצה לומר דגם דעת רמ"א כן, ומה שלא הביא הש"ך שם ראי' גם מדברי מע"מ אלו, י"ל משום דהמע"מ לא כתב רק בלשון אפשר להקל, ולאחר כותבי ראיתי בדג"מ תנינא שפי' ג"כ דברי מע"מ מ"ש בין בתחילה, בכתם בתחילה היכא דלא שמשה ועפ"י דעת הש"ך ס"ק כ"א וכמ"ש בס"ד

חושן משפט סימן קצ"ו סמ"ע סק"ה