בני גרשון פב

זכיתי להבין דברי קדשו, דמאי אהני אם תרגיש היא תודיע לו, הא יש לחוש שמא מקריבה בעלמא דהוא חבוק ונשוק, יבא עליה קודם הרגשה, וכמו שמבואר ברמב"ם ריש פרק כ"א מהל' א"ב ובספר המצות מצוה שנ"ג, לא תקרבו לגלות ערוה כאילו יאמר לא תקרבו שום קרוב יבא לגלות ערוה, אלא זה יש לומר דלא אסר הרמב"ם אלא כשהבעילה היא בודאי ערוה, וכמו שנאמר לא תקרבו לגלות ערוה, משמע שהוא בודאי ערוה, אבל לא כשהוא ספק ערוה וכמו שכתבנו, גם מ"ש דהבעילה אין בה איסור מה"ת, אלא משום שמא יפרוש מיד באבר חי, דמשמע מזה אם היה פורש ממנה באבר מת, אין בו שום איסור וזהו רק לרב אדא בר מתנא שם בשבועות, דס"ל דאכניסה אנוס הוא, דקסבר יכולני לבעול, וכמו שפי' שם בעל המאור והרשב"א בחדושיו, אבל אנן קיי"ל כרבא שם דיכולני לבעול שוגג הוא, וחייב גם על אכניסה לחוד, גם מה שהתיר מורו זצ"ל דוקא לצורך מצוה ביוצא לדרך, משום שהשאלה היה שם בכה"ג, אודות אשה אחת שהגיע ליל טבילתה ביום יציאת בעלה לדרך ובעונה הסמוך לוסתה, אבל ה"ה שלא לצורך מצוה נמי מותר וכמו שכתבנו, דגם לר"ת שרי בחבוק ונשוק אפילו באין יוצא לדרך, אלא באין יוצא אינו חייב בהן אלא מותר, וביוצא לדרך חייב לפוקדה בזה, וכמ"ש הב"י והד"מ, וכן פסקו כאן בש"ע דחבוק ונשוק מותר בכל עונה הסמוכה לוסתה, ואנו סמוכים על שולחנם הטהור. סימן קצ"ד ש"ך סק"ד ומ"מ נראה דבעל נפש יחמיר לפרוש ממנה ליל מ"א וליל פ"א והחכמת אדם כלל קט"ו דין כ"א כתב ע"ז, ולא הבנתי למה כ"כ במפלת ולא כ"כ מקודם בכל היולדת, ולק"מ דהנה ממה שחתר הש"ך בסק"א למצא טעם, על מה שנוהגין שאין טובלין תוך מ' לזכר ופ' לנקבה, וכתב על טעם הד"מ דהוא טעם שיש בו עיקר, משמע שגם דעתו כן להחמיר בזה, על פי' שי' ר"ת דפסק כאביי דימי לידה אינו עולה לספירת ז' נקיים, וכל זמן שלא טבלה מקרי עוד ימי לידה, וא"כ לדידן שאין נוהגין בב' טבילות, פשוט שצריכה להמתין מלספור ז' נקיים עד אחר מ' יום לזכר ופ' לנקבה, וכן משמע ממ"ש הכא בסק"ד דצריכה ז"נ אחר י"ד יום כדלעיל ס"א, ולכאורה הא אדרבה המחבר ורמ"א פסקו בס"א כרבא, דימי לידה שהם ז' לזכר וי"ד לנקבה אם לא ראתה בהם עולים לספירת זיבתה, אלא כתב זאת לפ"מ דמסכים בסק"א לשי' ר"ת דפסק כאביי, וצ"ל כדלעיל סק"א וכן הגיה אלוף נעורי הרה"ג ה"ג המפורסם רש"ך מווילנא זצ"ל בהגהותיו למחצית השקל, אלא הכא במפלת כתב הש"ך דסגי במאי דמחמירין כר"ת לספור הז"נ לאחר י"ד יום, אבל לא להצריכה להמתין מלטבול עד אחר פ' יום, והטעם על זה כתב בסדרי טהרה, לפי דמה שכתבו דכ"ז שלא טבלה מקרי ימי לידה אינו מוכרח דלא אתקש לנדה אלא ימי לידה ממש דהיינו ז' לזכר וי"ד לנקבה, ומ"מ ביולדת דרוב מניקות בניהם ואין באיחור הטבילה שום. ביטול פו"ר, החמירו כדעת הפוסקים שכל תוך ימי מלאת אין עולין לספירת ז' נקיים אם לא טבלה, אבל במפלת דאיכא פו"ר לא ראי להחמיר בחומרא זו, אבל בעיקר ימי לידה שהוא תוך ז' לזכר וי"ד לנקבה אין להקל אף במפלת, כיון דלדעתם הלכתא כאביי ע"כ ומש"ה כיון דמותרת הכא במפלת לטבול לבעלה אחר שספרה הז"נ אחר ז' לזכר וי"ד לנקבה, יפה כתב הש"ך דמ"מ בעל נפש יחמיר לפרוש ממנה ליל מ"א וליל פ"א, אבל האיך יכתוב הש"ך זאת בכל היולדת, הא מסק"א משמע דס"ל כהד"מ והב"ח דאין טובלות עד אחר מ"א לזכר ופ"א לנקבה, ובחוות דעת בחדושים כתב בשם הש"ך דא"צ לנהוג כן, לא ידעתי אנה מצא בש"ך כן. ואגב אמרתי ג"כ טעם על המנהג שנהגו בשארי מקומות שאין טובלין תוך מ' לזכר