בני גרשון פא

שאינו שלו, כמבואר לעיל סי' תמ"ח ס"ו, וראיתי להמפרשים שהקשו על מה שכתב המ"א לעיל בסי' תמ"ז ס"ק י"א וסק"מ דצריך לאכול כולם קודם הפסח, הא הכא אף אם לא נאכל אלא א' מהן מותר השאר לאוכלם ב' ב' והניחו בצ"ע, ולדעתי לא קשה דודאי בדיעבד אם נאכל אפילו א' מהן בשוגג קודם הפסח, ולהט"ז וש"ך דוקא בנאכלת מעצמה לכלב, והשאר נשאר דשרי, דלא גרע מאם נתערב בפסח עצמו ונאכל א' מהן דג"כ שרי וכמ"ש כאן, אלא כוונת המ"א לעיל דלכתחילה אם בא לשאול לפנינו, אין מורין לו לאכול רק חדא מנייהו ואינך משתרי דזה הוי כמבטל איסור לכתחילה, דהא בס"ק מ"ה שם הסכים המ"א להרשב"א דאפילו קודם הפסח דעדיין היתר הוא הוי כמבטל איסור, וכמ"ש ג"כ כאן על הב"ח עמ"ש דמצי למשקל מנייהו ולמשדי לים ואינך משתרי, גם לא מצינן להורות לו כמו בשארי איסורים דאם נאבד מעצמו א' מהם יהא מותר לאכול הנשארות, דהא אינו יכול להמתין על זה, דשמא לא יאבד אחת מהן קודם הפסח, ויעבור אח"כ בפסח על בל יראה, על כן מורינן ליה דלכתחילה צריך לאכול כולם קודם הפסח

יו"ד סי' קפ"ד ט"ז סק"ג ולי נראה שאסור מן הדין לדעת הרא"ש וכו' פי' לדעת הרא"ש הובא בב"י שפוסק כר"ת דביוצא לדרך אסור בתשמיש מטעם דפרישה דאורייתא, והביא הט"ז עוד ראיה מסי' שמ"ב כתב הרא"ש לענין אבילות שיש להחמיר בחיבוק ונישוק שהוא מביא לידי חשק וה"ה נמי הכא, ומה שהקשה התורת השלמים דשאני התם דיצרו תקפו שלא בעל, לא קשיא דהא התם בבעל עסקינן דקתני בועל בעילת מצוה, אלא אי קשיא הא קשיא, דאין ללמוד מאבילות להכא דהא הרמ"א לקמן בסי' שפ"ג פוסק דגם באבילות דעלמא אסור חיבוק ונישוק, וכאן בעונה הסמוך לוסתה כתב לקמן בסעי' י' וכבר נתבאר דכל מיני קורבה ואהבה שרי, ופי' הש"ך אפילו חיבוק ונישוק, עליה כן יש לחלק דשאני גבי אבל דאם יבא עליה הוא בודאי ביאה אסורה, דאבל אסור בתשמיש, ומש"ה אסרו בה גם חיבוק ונישוק, וכמו שחילק מהרש"ל הובא בב"ח שם דשאני רחיצת פניו, דנהי שהוא דבר של חבה, מ"מ עוסקת במלאכתה משא"כ בחיבוק ונישוק שהוא הרגל לדבר תשמיש דאסור, אבל הכא בעונה הסמוך לוסתה דאפילו אם יבא עליה אינה בודאי שיהא ביאה אסורה, שמא עדיין לא תראה בשעת תשמיש. והגע עצמך דהא ברוצה לצאת לדרך בעונה הסמוך לוסתה, לשי' כמה פוסקים אפילו בתשמיש שרי, אלא באינו רוצה לצאת לדרך לכתחלה גזרו שמא תראה באמצע התשמיש, שהרי רגילה היא לראות בעונה זו, ולא גזרו אלא בתשמיש אבל לא בחבוק ונשוק, ולפ"ז גם מ"ש הט"ז דלדעת הרא"ש מדינא אסור בחבוק ונשוק, יש להשיב נמי נהי דהפרישה מדאורייתא מ"מ על הבעילה אין אנו יודעין שיהיה אסורה, דלמא לא תראה, ומשום האי טעמא אמרינן בשבועות די"ח בקסבר יכולני לבעול דרק שוגג הוא וכמו שהקשה רש"י שם הא מזיד הוא על הפרישה ותי' שאין על הפרישה חיוב עד שתטמא ובבעילת הטומאה שוגג הוא, וא"כ אינו דומה לשאר ביאות האסורות מש"ה י"ל דמותר בחבוק ונשוק לכ"ע

ובתשובת חתם סופר חלק י"ד סי' ק"ע ראיתי שכתב בשם מורו, אפילו לשי' הרמב"ם דקריבה דג"ע דהיינו חבוק ונשוק אסור מה"ת בכל העריות, מ"מ מותר לפקוד בקריבה בעלמא בעונה הסמוך לוסתה לצורך מצוה ביוצא לדרך, אע"ג דהפרישה היא חיוב מה"ת, מ"מ הותר הקריבה, משום דהבעילה בעצמה אין בה איסור מה"ת, אלא משום שמא תראה באמצע התשמיש, ואסור לפרוש באבר חי, ויצטרך להשהות עליה, מש"ה אסור לכנוס בתחלה על מנת כן, אבל בשארי קריבות אם תרגיש היא תודיע לו, ויפרוש מיד עכ"ד, ולא