בני גרשון פ

בית מדרשו ותלמידיו כפי' רש"י בכ"מ, ומסתמא תלמידים לא פליגי על רבם, וכדאיתא בתוספות ברכות מ"ב דבור המתחיל ורב ששת

א"ח סי' תמ"ב ט"ז סק"ה וקשה לי בכל הני דסי' זה שדינם שאין חייב לבער אא"כ יש שם כזית, הניחא לטעם של הבדיקה דחמץ משום חומרא דבל יראה וזה אינו אלא בכזית, אלא לטעם התוס' דרפ"ק משום שמא יאכלנו, וח"ש אסור מן התורה אף שאין בו מלקות, א"כ אפילו בפחות מכזית בכל גווני חייב לבער מטעם זה וכו', ולדעתי לא חזינן היכן פסק המחבר דבפחות מכזית לא יהא חייב לבער, אלא היכא דהיה עשוי לחזק, דהרי הוא כעריבה עצמה ובטיל. ובזה ל"ח שמא יאכלנה, כיון דעשוי לחזק אינה מקוימת לאכילה, כמו שפי' רש"י בשמעתין, אבל בשאינו עשוי לחזק, י"ל דס"ל להמחבר דאפילו על פחות מכזית נמי חייב לבער, דהא המחבר העתיק כאן בס"ז ובס"ח ממש כלשון הרמב"ם מפ"ב דתו"מ, וכולם גם הכ"מ גופי' שם וכן כאן בב"י פירשו דדעת הרמב"ם, דס"ל בפחות מכזית חייב לבער, וכן בפי' המשניות בשמעתין כתב כשאינו עשוי לחיזוק אפילו פחות מכזית חייב לבער, ומשמע ליה דהא דאמר ר"י אמר שמואל בשמעתין בלשנא בתרא אבל במקום שאין עשוי לחזק חייב לבער היינו אפילו שאין בה בעריבה לגמרי אלא פחות מכזית, ומה שכתב המ"א בסק"י דדעת המחבר דדוקא כשיש בין הכל כזית דאז הכלי מצרפו, אבל כשלא נשאר בין הכל כזית א"צ לבער, אפילו אין עשוי לחזק וכמ"ש סעיף י"א ע"כ אפשר דהתם שאני כיון שדבוק הבצק לעריבה, כמ"ש שם כי אי אפשר לנקרן, ה"ל כמו עשוי לחזק לענין זה, דבעי כזית, וכמ"ש המ"א גופיה בס"ק "ב בשם הכ"מ היכא שדבוק ה"ל כמו עשוי לחזק, והגם דבעשוי לחזק ממש, בעינן דוקא כזית במקום אחד, אבל בב' מקומות א"צ לבערו, ולא אמרינן דהכלי מצרפו, מ"מ כיון דהתם אין עשוי לחזק ממש, לא בטלה לעריבה כ"כ ומש"ה הכלי מצרפו, ובזה מסולק גם מ"ש הט"ז אח"כ ע"כ דכל הנהו חיובים דכאן אינם אלא למלקות א"כ ל"ל לטור וש"ע להביא דינים אלו דאין לנו נ"מ מזה. הא לפ"מ שבארנו, המחבר ס"ל דאפילו בפחות מכזית חייב לבער. והיכא דיש כזית במקום אחד לא בא המחבר לאשמעינן החיוב למלקות, אלא דחייב לבער אפילו אם הוה עשוי לחזק, דכזית לא בטלה לעריבה, ולאפוקי מלשנא קמא בגמרא דהיכא שעשוי לחזק אפילו בכזית א"ח לבער כלל. סימן תס"ז מ"א סק"ד ויש ללמוד דאם נתערב יבש ביבש בפסח ונאכל אחד מהן דשרי וכמ"ש בי"ד סי' ק"י, ומיירי אפילו בדבר חשוב שאינם מתבטלין גם בשארי איסורין, מ"מ בנאכל א' מהן שרי לאכול הנשארות שנים שנים, כמבואר בי"ד שם ס"ז, וכמו שפי' המחצית השקל, ולא אבין מ"ש הדג"מ כאן וז"ל ומ"מ בהפ"מ נלע"ד כיון דיבש ביבש הוא פלוגתא אפילו בפסח וי"א דבטל א"כ היכי דנאכל א' מהם יש לסמוך בהפ"מ להתיר אפילו אחד אחד עכ"ד, ואין שייך לדבריו אלא היכא דנתערב יבש ביבש בפסח מדברים המתבטלין ונאכל אחד מהם בשוגג, דהא לעיל בסימן תמ"ז לא פליגי אלא בפרוסת חמץ, אבל בדבר חשוב, לכ"ע לא בטל, משום דלא גרע איסור חמץ משאר איסורין כמבואר שם, והכא מיירי המ"א בדבר חשוב, מש"ה צריך דוקא לאכול הנשארות שנים, ונראה דהכא אפי' להט"ז וש"ך שם דחולקין היכא דנאכל א' מהן בשוגג, משום דגזרינן שמא יאכילנו במזיד לכלב או לא"י, ואין היתר אלא בנאכלת מעצמה לכלב או לא"י הכא מודו דשרי אפי' אכלו הוא בשוגג, דהכא אין לחוש שמא יאכיל לכלב או לא"י. דהא לפי דעתו עושה זאת להתיר לאחרים כדי שנאמר זו שנאכל הוא האיסור, והאיך יאכילנו לכלב או לא"י הא חמץ בפסח אסור ליתן אפילו לכלב