בני גרשון עז

בני גרשון דברי הלכה בכדי לקיים מאמר חז"ל אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו, ומוכח מעירובין דס"ד דדוקא בדבר חידוש אז זוכרהו, דאי' התם דרבי אבא בר שומני ורב מנשיא בר ירמיה מגיפתי הוו קמפטרי מהדדי, אמעברא דנהר יופתי, אמרי נימא מלתא כל חד יחד מינן, דלא שמיע ליה לחבריה, דאמר מרי בריה דרב הונא, לא יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרו וכו', ואח"כ ראיתי שגם הרי"ף שם כתב כן, לכן אסיים ג"כ ממה שחנני השם לחדש בדברי הלכה. ב"מ דף כ"ב ת"ש שטף נהר קוריו עציו ואבניו ונתנו בתוך שדה חבירו וכו' לכאורה הואיל דבעינן שעומד בצד שדיהו ובזה הוי כחצר המשתמרת, א"כ יש להוכיח משמעתין דגם בחצר שייך למימר יאוש שלא מדעת ובאיסורא אתא לידיה, שוב התבוננתי דאין להוכיח מזה כלום, דהא טעמייהו דהנך, משום דלא עדיפא חצירו מידו, דאילו בא לידו קודם יאוש בעלים, תו לא קני ליה הואיל ובאיסורא אתא לידיה, הלכך חצירו נמי לא קני ליה בכה"ג ולאידך פוסקים ס"ל דלא אמרו אלא כשבא לידו ממש קודם היאוש, כיון שמאז נתחייב להחזירה לבעלים שוב אין היאוש שבא אח"כ, מפקיע את האיסור מה שמחויב להשיבה מקודם, משא"כ בחצר היכא דלא ידע בה, דלא אמרו אלא חצירו של אדם קונה לו, דוקא היכא שהחצר קונה לו לעצמו, אבל לא כמו גבי הכא שאין קנוי לו לעצמו, אלא במה שמחויב להחזירה לבעלים, בזה לא אמרו דחצר קונה, ולאח"כ כשנתיאשו הבעלים אז עכשיו קני ליה חצירו, א"כ שפיר מקרי בהתירא אתא לידיה, אבל היכא דידע בה שיש בחצר מציאה, כיון דאיכא הלאו דלא תוכל להתעלם, והעשה דהשב תשיבם, כ"ע מודו דשייך למימר יאוש שלא מדעת, ובאיסורא אתא לידיה, ולפ"ז בשדה נמי, הא מבואר בחדושי הר"ן ובשיטה מקובצת לעיל בפ"ק דאפילו עומד בצד שדיהו אינו קונה אפילו מציאה שאינה מהלכת, אלא בזמן שהוא יודע שיש בה מציאה, אבל אם אין יודע מה יועיל עומד בצד שדיהו, יניחנה והולך לו, ולא הוי משתמרת, אם כן לכ"ע שייך למימר בשדה באיסורא אתא לידיה

דף ל"ד ע"ב רש"י ד"ה שאל שתי פרות וכו' ואמר הריני משלם אחת, ראיתי בחדושי מלא הרועים ובחדושי הרש"ש שהקשו, הא בשואל בעינן שישלם דוקא, וכן נקט בגמרא ושילם אחת מהן, ומריש אמרתי לפרש דהנה יש להסתפק הא דפסקינן בשואל עד שישלם, אי בעינן שישלם דוקא תיכף כנגד כל דמי הפקדון, או דסגי שישלם מתחילה רק מקצת מדמי הפקדון ועל השאר יאמר שישלם, ויש לפשוט זאת לכאורה ממה שפי' רש"י גבי שילם מחצה מתחילתו אומר הריני משלם מחצה ולא יותר, דמשמע דוקא