בני גרשון עו

בן יהודה ומצאו לר"ע שהיה מקהל קהילות ברבים ועוסק בתורה, א"ל עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות וכו'. הויכוח שבין ר"ע לבין פפוס בן יהודא נראה דהנה הילד המתגדל אצל אם חורגת, תמיד היא מבקשת ותחפש בנרות למצא עלילות עליו, להבאיש ריחו בעיני כולם. והאיך התינוק מתנהג אינו יכול לצאת ידי חובתו, ככה מזמן שאנו מתגוררים בארצות אחרות בין העמים הקדמונים כבנים חורגים נחשבו להם [עתה הודות לד' שאנחנו שוכנים בכבוד תחת מלכנו יחיה] והיצ"ה בא לרמות אותנו אה לא היינו מרוחקים כל כך בדתינו זה מזה, אז היו האומות אוהבים אותנו, ולא הרחיקו אותנו מלקחת חלק בהם בכל זכיות תושבי המדינה כמוהם, ובאמת לא כן הוא, דבכל מה שרצונינו לעשות כמעשיהם וכמנהגיהם, הם יותר מרחקין ושונאין אותנו, וכמו שראינו זה בזמן לא כביר, שכל הלחיצות והדחיקות ואכזריות מאד ר"ל היו יותר במקומות שהיו מרוחקים מדרכי התורה והמצוה, והכלל בזה אם כשאנו הולכין בדרך התורה שהיא מלמדת אותנו בכל המדות הטובות שבעולם, אין אנו מוציאין בזה חן בעיניהם, על אחת כמה וכמה כשאנחנו פורשין מדרכי התורה ואנחנו הולכין בדרך לא טוב, וכמו התינוק אצל אם חורגת שאינו יכול לצאת לעולם ידי חובתו. וזהו הדעת של פפוס בן יהודה שאמר לר"ע אי אתה מתירא מפני מלכות הוא כעצת היצ"ה, ור"ע השיב ליה כהאמת במשל למה הדבר דומה לשועל וכו'. אמרו לא היו ימים מועטין עד שתפסוהו לר"ע וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו, ובלשון אצלו בא להורות שהאמת כסברת רע"ק שלעולם אין אנו יכולין לצאת בפניהם, ואמר לו ר"ע, פפוס מי הביאך לכאן, פי' הלא אתה היה מתירא מהם ולא רחקת מדרכיהם וממנהגיהם והודה ליה פפוס ואמר לו, אשריך רבי עקיבא שנתפסת על ד"ת, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים פי' כיון דסוף סוף אין אנו מוציאין חן בעיניהם, על כן טוב יותר להלך בדרכי התורה והמצוה. לפי שיומא דפסחא ממשמשין ובאין אסיים פה בדבר אחד מענינא דיומא

נדרים ל"ב. אמר רבי אבהו אמר ר' אלעזר מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים רד"ו שנים וכו' ושמואל אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה שאמר במה אדע כי אירשנה, וראיתי בת"כ ח"א שכתב והנה יפלא בעיני כל האיך על עון קל כזה יענשו בניו בעונש רע ומר כזה ע"כ, ולחומר הקושיא נראה לן דהגלות היה מטעמים אחרים, ובהדי כבשי דרחמנא למה לן, ובשביל שאמר במה אדע לא היה העונש. אלא במה דחשבינן הד' מאות שנה משעה שנולד יצחק, ולא משעת גזירת ברית בין הבתרים, דזה היה ל' שנה קודם שנולד יצחק, ובזה מדוקדק היטב הלשון מה שהשיב ליה הקב"ה ע"ז כי גר יהיה זרעך, פירושו דעכשיו הגירות יתחיל משעה שיהיה לך זרע, אבל גם מתחילה כשאמר ליה הקב"ה לתת לך את הארץ, לא היה בדעתו ליתן לו תיכף את ארץ כנען, אלא כוונתו היתה במה שאמר לתת לך, פי' שהיא נתונה לך מעכשיו במתנה ועכ"ז אתה כגר בארץ, א"כ יתחשב זה לגלות מהד' מאות שנה, וכיון ששאל אות מאת הש"י נענש שהד' מאות שנה יתחיל משעה שיהיה לך זרע, דהוא ל' שנה אחר זה, ועי' בהקדמה מפירוש המשניות מסדר זרעים שענין שאינו אלא בין הקב"ה ובין הנביא לפעמים גורם החטא וחוזר הקב"ה ממה שהבטיחו, וכמו שמצינו אצל יעקב שהיה מפחד שמא יגרום החטא, וזהו כוונת הגמרא מפני מה נענש א"א ונשתעבדו בניו למצרים רד"ו שנה, פי' ולא חשב הקב"ה הל' שנה מגזירת בין הבתרים, ולפי זה לא היו צריכים להיות במצרים רד"ו רק פחות ל' שנה, אמר שמואל מפני שאמר במה אדע ונענש שהגירות יהיה מתחיל רק משעה שנולד יצחק, וכעין זה ס"ל לרב בשבת ד"י דמה שסבלו במצרים הסכום כפי מה שהיו ולא פחות. משום קנאת הכתונת פסים. ועי' שם בתו' ד"ה ה"ג נתגלגל הדבר וכו' ובמהר"ם שם: יהי רצון שתבא הגאולה שלימה.