בני גרשון עה

וא"כ מסתמא ר"י קמ"ל עוד דבר אחד במאי דקאמר בלשון צריכה מלכות, ולהכי פריך מאי קמ"ל ולמדתי זאת מחדושי הרשב"א ז"ל ע"ש. דף נ' אמר רבא כי אכלינן ריפתא בי ר"ג מברכינן ג' ג', וליברכו י' י' שמע ריש גלותא ואיקפיד וכו', ופי' הרשב"א בחדושיו או דאי שמע ריש גלותא היה מונעם, עד שיברך הוא עמהם, ולא הוו שמעי דאוושי כולי עלמא וטוב להם ליחלק, ואי נמי לא היה מונעם, כיון דאקפיד הוו זילותא דריש גלותא וגדול כבוד הבריות וכו', ולאו דוקא בריש גלותא דהא הטור והמחבר בסי' קצ"ג העתיקו זאת גבי, סתם בעה"ב נמי ה"ה כך, והעתיקו להלכ' כהאי א"נ שכ' הרשב"א, דכתבו בעה"ב וישמע ויקפיד עליהם, וע"ז הביא המ"א שם בסק"ו מקור מהא דכתב הרשב"א א"נ וכו', והלבושי שרד שפי' שם דברי המ"א דקמ"ל דבסתם בע"ה אין רשאין לעשות כן אא"כ יש חשש קפידא אבל בר"ג אע"ג שלא יקפיד מ"מ אין זה כבודו, לא ידעתי מנ"ל לחלק כן, דא"כ אמאי אמר רבא מברכינן ג' ג' הא סוף סוף אין זה כבודו דר"ג, וגדול כבוד הבריות שדוחה לאו דרבנן ואף בעשה דאורייתא היכי בשב ואל תעשה, כמבואר לעיל בדף כ', ועוד הא בגמ' אמרו שמע ריש גלותא ואיקפיד, משמע דגם בר"ג בקפידא תליא מלתא, ובזה לא אבין נמי מ"ש המ"א שם בס"ק ז' וז"ל דכ"ש אם צריכים ללכת לדבר מצוה שרשאין ליחלק ג' ג', מאי כ"ש הוא *) הא כבוד הבריות חמיר ממצוה אחרת דגדול כבוד הבריות שדוחה וכו', משא"כ לדחות חדא מצוה בשביל מצוה אחרת לא, וכ"ש לפ"מ שכ' הרשב"א בפי' ה"א דאי שמע הר"ג היה מונעם לגמרי מלברך עד שיברך הוא עמהם הלכך אם ימתינו עוד עד שיברך הר"ג לא יוכלו לשמוע כלל ברכת הזימון, מש"ה שפיר אמרינן דיזמני בג', אבל היכא כשיוכלו אח"כ לשמוע ברכת הזימן בעשרה מי התיר לו לאפקועי א"ע ממצוה זו בשביל מצוה אחרת וכן השיגו הנשמת אדם כלל מ"ח, אבל מהא דפריך בגמ' וניפקו בברכתא דריש גלותא, ולא משני דצריכי ללכת לדבר מצוה, ליכא להוכיח מזה דאסור ליחלק ג' ג' אף דצריכים ללכת לד"מ די"ל דהכא לא מצי לאוקמי בכה"ג, דודאי אינן רשאין ללכת לדבר מצוה דהוי זילותא דר"ג, וגדול כבוד הבריות שדוחה וכו'. ומשום זה כ' נמי רש"י בד"ה הוה, ויושבין אחר הברכה עד שגמר ריש גלותא וזימנו הוא, והתפארת שמואל על הרא"ש, הוכיח מכאן שאסור להקדים לברך קודם שיזמן, אפילו יש לו צורך, או אפילו בהול ללמוד, דאל"כ מאי פריך וליפקו וכו' אומר אני דאפשר שהדין דין אמת ומטעם דמי התיר לו לאפקועי את עצמו ממצוה זו בשביל לעשות מצוה אחרת, אבל מהא דפריך וליפקו וכו' ליכא למישמע מידי וכמ"ש. דף נ"ד ע"ב וי"א אף ת"ח בלילה פי' רש"י מקנאתו מתגרה בהם, והעיר מהרש"א מפ' כיצד מברכין דמ"ג דאי' התם דגנאי לת"ח ליצא יחידי בלילה משום חשדא, וי"ל דהתם מיירי באבוקה עמו או דאיכא סהרא דמשום מזיקין ליכא, וכדאי' התם אבוקה כשנים וירח כשלשה ומשום חשדא איכא, והיכא דקביע ליה עידנא אמרינן התם מידע ידיע דלעידניה קא אזיל, ונראה דבזה אפילו בלי אבוקה וסהרא מותר, דגם משום מזיקין ליכא דשלוחי מצוה אינן ניזוקין כמבואר בתו' חולין דצ"א ובשארי מקומות, והכא מיירי דליכא משום חשדא, כגון בדברא ואשה בדברא לא שכיחא, ומשום מזיקין איכא

דף נ"ז ע"ב כל מיני צבעונין יפין לחלום חוץ מן התכלת, הביאור לדעתי על פי מה שראיתי בספר מהר"ל מפראג בדרוש לשה"ג, דתכלת מורה על העונש ומפני כך אמרו חז"ל התכלת דומה לים וים דומה לכסא הכבוד, כי הדין בא לרשעים מצד כסא מלכותו עכ"ד

דף ס"א ע"ב ת"ר פעם אחת גזרה מלכות שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס **(ורב אחד מפורסם כתב לי ליישב האי כ"ש, והלך בדרך הסלולה מהלכ"ש ופי' דמ"ש הלבושי שרד דבסתם בעה"ב בעינן הקפדה, זהו לא מטעם ככוד דביה לא הוי לי' זילותא, והאי כ"ש דכתב המ"א, הוא מסתם בני אדם שבשביל הקפדה לבד מותר ליחלק ג' ג' א"כ כ"ש לדבר מצוה, ולדעתי אינו כן דאפילו לסלב"ש דכ' בבסתם בעה"ב בעינן הקפדה נמי הוי פי' משום כבוד הבריות וכי חוץ מר"ג ל"א ביה גדול כבוד הבריות, אלא הבסתם בעה"ב דוקא אם הוא מקפיד אז אמרינן ביה גדול כבוד הבריות ובר"ג אפילו בלא הקפדה נמי אמרינן ביה גדול כבוד הבריות.)**