בני גרשון עד

והתם נמי פירושו הוא כן. דאי הוה אמר רק בנות ישראל החמירו, הוי משמע דהם בעצמן החמירו חומרא זו, והתם נמי חומרות החכמים כמבואר בתו' מגילה סוף דכ"ח, לכן אמרו בלשון החמירו על עצמן, דמשמע דקבלו על עצמן חומרת החכמים

דף ל"ו ע"ב הא ברטיבתא הא ביבשתא, ומזה מחלק הש"ע בא"ח סי' תרי"ב ס"ח לענין כס פלפלי או זנגבילא ביומא דכפורי אם הם יבשים פטור ואם הם רטובים חייב, ולכאורה תמהתי על הבאר הגולה שם שכתב, כי לא נמצא חילוק זה בגמרא לא בטור ולא בב"י, הא מגמרא מוכח בהדיא חלוק זה גם לענין יומא דכפורי, גם בטור ובב"י שם אי' חילוק זה בהדיא, ויפה אמר רב אחד מפורסם כי דברי באר הגולה צריך להיות לעיל בסעיף ז' עמ"ש המחבר תיבות בארץ ישראל שזה לא נזכר בגמ' ולא בטור ולא בב"י, כ"א בר"מ ז"ל בפרק ב' הל' ו' משביתת עשור, אמנם י"ל כי להרמב"ם ז"ל היתה הגירסא הזאת כתובה לפניו ביומא פ"א כדבריו, וכן משמע לעין כל רואה מדברי מעשה הרוקח לפירושו להרמב"ם ז"ל שם. ודברי פי חכם חן. דף מ"ד אמר רבה בר מרי אמר ריב"ל, כל שהוא משבעת המינין, בתחלה מברך בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, וכתב ע"ז הרבינו יונה, איכא למידק מאי קמ"ל ריב"ל, מתני' היא, דקתני בהדיא, אכל ענבים ותאנים ורמונים, חכמים אומרים מברך ברכה אחת מעין שלשה, וי"ל דאי ממתני' ה"א דבכל מילי קא אמרי רבנן דמברך ברכה אחת מעין שלשה, ואפילו אינה מז' המינים, והיינו יכולין לומר דמדר"ג נשמע לרבנן, דכי היכא דחזינן דר"ג אמר שאם אכל ענבים ותאנים ורמונים, שמברך שלשה ודאי לר"ג לאו דוקא ענבים ותאנים ורמונים דהא שמעינן ליה בהדיא, דס"ל דעל ז' המינים שהוזכרו בפסוק מברך שלשה ברכות, הה"נ רבנן דאמרי ברכה אחת מעין שלשה, לאו דוקא בשבעת המינים בלבד, אלא בכל מילי ס"ל דמברך ברכה אחת מעין שלשה, לפיכך הוצרך ריב"ל לאשמעינן, דבשבעת המינים בלבד אמרו, אבל בכל שאר הדברים אינו מברך לבסוף, אלא בורא נפשות עכ"ל, ובחדושי אנשי שם כתב ע"ז לא הבנתי דבריו, איך הייתי טועה לומר בכל מילי, דהא לא שמעינן לר"ג דאית ליה ג' ברכות, רק בשבעת המינים ודכוותיה נשמע לרבנן עכ"ד, ולי עץ יבש, נראה דכוונת רבינו יונה הכי, דכי היכי לר"ג דאף דלא הזכיר במשנה רק ענבים ותאנים ורמונים ודאי לאו דוקא, דהא לדידיה וברכת קאי על כל שבעת המינים, הה"נ לרבנן דס"ל דארץ הפסיק הענין, והכתוב וברכת לא קאי אלא אלחם בלבד, א"כ מאי חשיבותא שאר שבעת המינים מכל מילי, וכי היכי דבשאר ז' המינים ס"ל ברכה מעין ג', ה"נ י"ל בכל מילי ה"ה כך, וע"ז הוצרך ריב"ל לאשמעינן דבז' המינים בלבד אמרו, אבל לא בשאר מילי, דבאמת אינו דומה לשבעת המינים מדאדכרינהו רחמנא דוקא להני, הגם דאתי ארץ והפסיק י"ל דממעטינהו רק מברכת שלשה, אבל לא מעין שלשה, וכמו שכ' החדושי הרשב"א, אבל שאר מילי דלא אדכרינהו רחמנא כלל ליכא בהו שום ברכה מעין ג' וא"מ לבסוף אלא בורא נפשות רבות. דף מ"ט אמר רבה בב"ח אמר ר' יוחנן הטוב והמטיב צריכה מלכות מאי קמ"ל וכו', הקשה המעדני יו"ט דלעיל פליגי בה אבא יוסא בן דוסתאי ורבנן, חד אמר צריכה מלכות וחד אמר אינה צריכה מלכות, מ"ד צריכה מלכות קסבר דרבנן, ומ"ד אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא, א"כ ה"נ נימא דר"י הא קמ"ל דהטוב והמטיב דרבנן, וכן העיר הגליון הש"ס, ונראה דהכי פירושו דאי איתא דר"י קמ"ל רק דהטוב והמטיב דרבנן, ה"ל למימר בהדיא הטוב והמטיב לאו דאורייתא, לפי שאין דרכן של אמוראים לסתום אלא לפרש, משא"כ בברייתא דלעי' אורחייהו למסתם ומפרשינן אנן,