בני גרשון עב

שיש טפי לקרב עשיית המצוה דשלוח מקרבינן, דתנן בשלהי פרק שילוח הקן לא יטול אדם אם על בנים ואפילו לטהר את המצורע, וכתב שם היש"ש דלא מבעיא להאי דשחוטה, דמבטלינן למצוה דשלוח לגמרי, אלא אפיל לההיא דשלוח, אע"ג דלא מבטלינן למצוה דשלוח לגמרי, שהרי עתידין אח"כ לשלוח על פני השדה ולקיים בה מצות שלוח אפילו הכי לא מבטלינן מצות שילוח בשעתא לצורך מצוה אחרת כדילפינן לעיל משלח תשלח עכ"ד, וחזינן דאפילו להעשה דמצורע שהיא הטלת שלום בין איש לאשתו ואמר מר גדול שלום שבין איש לאשתו וכו' אינה נדחית העשה דשלוח משעתא, אלמא בכל רגע ורגע מוטל עליו לקיים המצוה דשלוח כי יקרא קן צפור לפניו, אם כן נראה דלא העמידו חכמים דבריהם לאסור בזה משום לועג לרש וכנ"ל

גם בכל המצות קיי"ל כל שהויי מצוה לא משהינן, ומבואר במ"א ריש סי' כ"ה אפילו היכא שיש לומר שאח"כ יעשה המצוה יותר מן המובחר, והביא ממנחות דע"ב דאע"ג דאיברים ופדרים של תמיד של בין הערבים מצותן כל הלילה, מ"מ רשאי להקטירן בשבת של שבת, ואע"ג דאפשר להקטירן בליל מוצאי שבת, אפ"ה הותר לחלל שבת דחביבה מצוה בשעתא להקדים המצוה וכמו שפי' שם המחצית השקל, וה"נ אע"ג דכי משלחה חוץ לבית הקברות יהיה יותר מן המובחר מ"מ חביבה המצוה בשעתה

ובתשובת שבות יעקב ח"א שאלה ל"ד כתב דלזמן מועט משהינן, וכל שעושה המצוה באותו יום מקרי מיד, אבל יותר מאותו יום ודאי דהוי בכלל שהויי מצוה ולא משהינן, אם לא שכוונתו לעשות מצוה מן המובחר אז מותר לשהות אפילו זמן מרובה, כל שודאי לו שיביא לידו מצוה מן המובחר וכו', אבל לא ידעתי דהא מגמרא דמנחות הנ"ל ופסק הרמב"ם כן מהל' מעשה הקרבנות פ"ד, מוכח דאפילו באותו יום, דהא בקדשים קיי"ל הלילה הולך אחר היום, ואפילו ודאי לו שיעשה אח"כ המצוה מן המובחר נמי לא משהינן, ומה שהביא ראי' לזה מהא דאי' בפ"ק דיומא ד"ו ע"ב מרב ששת דס"ל דטומאה דחויה היא בצבור, מהדרינן לאתויי טהורין מבית אב אחרינא, אף דאיכא שהוי מצוה בזה, קודם שימצא כהן אחר, אפ"ה לעשות מצוה מן המובחר עדיף, וכן מסנהדרין די"ב ע"ב דאי אמרינן טומאה דחויה היא בצבור, מעברינן ומאחרינן הקרבן כדי לעשות מן המובחר, אינו ראיה לדעתי, דהא רש"י פי' שם דחויה בצבור, בקושי הותרה ולאו היתר גמור הוא, וזה לשון הרמב"ם בהל' ביאת מקדש פ"ד הל' ט"ו ומפני מה מחזירין על הטהור מבית אב אחר, מפני שהטומאה לא הותרה בציבור, אלא באיסורה עומדת, ודחויה היא עתה מפני הדחק, ואין דוחין כל דבר הנדחה אלא במקום שאי אפשר עכ"ל א"כ כל מה דאפשר להדורי אחר טהורין אין לה היתר כלל ועדיין באיסורה עומדת, ולפ"ז ליכא למידק מינה דטעמו משום דמשהינן המצוה כדי לעשות מן המובחר, ומשום זה אמרינן נמי בסנהדרין שם לר' שמעון דס"ל דדחויה היא בצבור, דמעברין מפני הטומאה אף לכתחילה

ואגב אבאר מה דקשה לי בדברי הרמב"ם דפסק שם דטומאה דחויה היא בצבור, ואמאי פסק שם ובהל' קדוש החודש דאין מעברין את השנה לכתחלה מפני הטומאה, אלא בדיעבד אם עיברו הרי זו מעוברת, וכן קשה לי לת"ק בסנהדרין שם דס"ל נמי דאין מעברין את השנה מפני הטומאה, ואם עיברו מעוברת, ממ"נ אי ס"ל כרבי יהודה דטומאה הותרה בצבור אפילו בדיעבד אינה מעוברת, ואי ס"ל כרבי שמעון דטומאה דחויה היא בצבור, אפילו לכתחלה נמי מעברין. וב"ה כוונתי