בני גרשון ע

לעולם הנצחי, אלא מי שקיים כל התרי"ג מצות, ואז הוא אדם שלם בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, ואם תשאל נפשך מי הוא האדם אשר יכול לקיים כל המצות, כי כמה מצות תלויות בארץ וכדומה, אכן אם האדם לומד התורה, הוה כאלו קיים כל המצות, כמאמר חז"ל על הפסוק זאת התורה לעולה וגו', ובזה פירשתי מאמר הכתוב בתהלים קי"ט פסוק ו'. אז וגו' פי' כשאלמוד התורה, כי מקודם בקש מאת הש"י לשמור חוקיך וזהו לימוד התורה, וכמו שפי' מהר"מ שיק צ"ל בפתיחה למס' אבות הפסוק ושמרתם את חקותי, ר"ל שמירה מצינו בגמרא על לימוד התורה, והש"י מצוה אותנו לשמור, דהיינו ללמוד חקותיו ומשפטיו, וכן כתב מהרש"א בח"א לקמן דל"ב ע"ב דלשמור היינו לימוד תורה, כמו שאמרו בפ"ק דקדושין ושמרתם זו משנה, וכן בריש פתיחתא דאיכה רבתי דרשו על הפסוק ואת תורתי לא שמרו על לימוד התורה, וקאמר דוד כשאלמוד התורה, לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך, פי' כל התרי"ג מצות, משום דבלימוד התורה הוה כאלו קיים כל המצות, וזהו שאלת רב, נשים במאי זכיין כיון דנשים פטורות מת"ת, דממעטינן מאת בניכם ולא בנותיכם, כדאי' ברש"י לקמן ד"כ ע"ב, וא"כ במאי זכיין לעוה"ב, והשיב ליה דגם הם יש להם זכות בתורה באקרויי בנייהו לבי כנישתא וכו', ובזה נראה לפרש ג"כ המשנה ואלו שאין להם חלק לעוה"ב האומר אין תחיית המתים מה"ת, ויש להעיר אם מאמין הוא על פי הקבלה בתחיית המתים, מאי איכפת לן שאומר שאין זה משמע מפסוקי התורה, וכמ"ש העקרים ריש מאמר א' על ר' הלל שאמר אין משיח לישראל וז"ל, ולא היו מחזיקין אותו בחוטא על היותו מכחיש ראיות הפסוקים, אם היה מאמין כן על פי הקבלה עכ"ד, אלא הכי פירושו האומר שתח"המ אינו תלוי בלימוד התורה, לפיכך אין לו חלק, דזהו דבר שאי אפשר, וכמאמר חז"ל בסוף כתובות כל המשתמש באור תורה וכו', ואח"כ ראיתי בהקדמת שב שמעתתא שפי' ג"כ מה דאי' שם בגמ' תנא הוא כפר בתחה"מ, פי' אף שמודה בעיקר התחייה, אלא שאמר שאינה מסיבת התורה, והוא כפר בסיבתה אין לו תחייה, כי סבה אחרת, אין לה רק של תורה, או דידיה או של אחרים הנהנים ממנו, והוא כופר בה, ולכך לא תחייהו עכ"ד

ומדי דברי בו זכור אזכרנו עוד מ"ש מהר"ץ חיות זצ"ל, בריש חלק בשם הלחם משנה בפ"ח מהל תשובה, דהרמב"ן גרי' הוא כפר בתחה"מ לפיכך לא יהי' לו חלק בעוה"ב ע"ש, אולם בש"ס מסיים כאן, שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, ועוה"ב ותחיית המתים שני ענינים הם, ומה מדה כנגד מדה שייך כאן עכ"ד, ותמהני הא הל"מ כתב שם דהרמב"ן ס"ל דתחיית המתים ועוה"ב ענין אחד הם, גם אין כוונת הל"מ שם דהרמב"ן גרס לפיכך לא יהיה לו חלק לעוה"ב, דעיקר ראיה אינו תלוי בגי' זו, דאפילו אי גרסינן כגי' הספרים, נמי ראיה ברורה, מדתנן אל שאין להם חלק לעוה"ב, האומר אין תחית המתים מן התורה, ותנא ע"ז הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים וכו', אלמא שהתנא קרי לעוה"ב תחה"מ, וענין אחד הם, וכן כתב העקרים מאמר ד' ריש פ' ל"א, וע"ש במה שמיישב גם לשי' הרמב"ם דס"ל דעוה"ב ותחה"מ שני ענינים הם, וזה כוונת הל"מ מה שכ' לפיכך, לא יהיה לו חלק לעוה"ב, והראי' דמסיק הל"מ וכמ"ש העקרים מאמר ד' פ' ל"א, שוב ראיתי בספרו שער הגמול וז"ל וראינו שאמרו בגמרא על המשנה זו, וכ"כ למה, תנא הוא כפר בתחה"מ לפיכך לא יהא לו חלק בתחה"מ, לפי שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, וזה מורה כי העוה"ב הוא עולם השכר לאותן שהקב"ה מחייה בתחיית המתים, ואינו על עולם הנשמות