בני גרשון סט

הרמב"ן ולהכי כתב שפיר דגרסינן נימרינהו לתרוייהו

דף י"ג ש"מ מצות צריכות כוונה, מכאן הקשה הט"א בר"ה על שיטת הרבינו יונה לעיל בסוף פ"ק, דאפילו מי שסובר דמצות אין צריכות כוונה, ה"מ בדבר שיש בו מעשה, שהמעשה הוא במקום כוונה, אבל במצוה שתלויה באמירה בלבד, ודאי צריך כוונה, דכשאינו מכוין באמירה, ואינו עושה מעשה, נמצא כמי שלא עשה שום בר מהמצוה דלפ"ז מאי פריך מק"ש לרבא דס"ל מצות אין צריכות כוונה הא ק"ש שאני, דתלי בדיבור ולכ"ע צריך כוונה עכ"ד, ובהגהות פעולת שכיר תירץ, כיון דבק"ש צריך לדקדק באותיותיה וליתן ריוח בין הדבקים, הוה עקימת שפתים מעשה משא"כ בהני שמצותם רק באמירה בלבד, ולא ידעתי האיך נוכל לדחות קושית גאון בקש, וחוץ ממה שהעצם הסברא בדותא היא לחלק בין אמירה סתם לקריאת ק"ש, הא מבואר בתו' ב"מ ד"צ דאפילו לר"י דס"ל עקימת פיו הוה מעשה, דוקא היכא דבדיבוריה איתעביד מעשה, כגון בחוסם שהבהמה הולכת ודשה בלא אכילה, או במימר שנתפסת הבהמה בקדושה בדיבורו אבל בענין אחר לא, גם בפירקין די"ד ע"ב אמרינן קריאה לעשיה מי שמעת ליה, וברבינו יונה בפירקין אי' ובירוש' שואל למאן דס"ל דק"ש דאורייתא אמאי לא היה פוסק מן הלמוד לק"ש כולה, כמו שפוסק לשאר מצות כגון שופר ולולב ומקרא מגילה, ומתרץ זה שינון וזה שינון, יבא שינון וידחה שינון, כלומר אין לדמות זל"ז, שהדברים שיש בהם מעשה אינן נדחין מפני הלימוד, אבל מצוה שאין בה אלא אמירה בעלמא, תדחה מפני הלימוד ע"כ, והביאו ג"כ התוס' מ"ק דף ט' ד"ה כאן וכו' אלמא דק"ש לא מקרי מעשה, אלא אמירה בעלמא גם מזה הירוש' משמע נמי דשופר מקרי מעשה, ובזה יסולק נמי מה שתירץ על קושיא הנ"ל, הגליון מהרש"א שעל הרי"ף דתקיעת שופר נמי הוה כאמירה, דהמצוה היא שמיעת קול השופר לא התקיעה, וכן כתב ה"ה בפ"ב משופר הביאו הכפות תמרים בדף מ"ב, שכיון שאין אדם עושה מעשה בתקיעת שופר אלא השמיעה, ואפילו התוקע עיקרו השמיעה לפיכך צריך כוונה אבל י"ל אפכא כיון דא"א לשמיעה בלי תקיעה שפיר מקרי מצות שופר מעשה, וזהו דעת הירושלמי, ומש"ה נמי מברכין לשמוע קול שופר דבכלל השמיעה תקיעה ואין בכלל התקיעה שמיעה, וכמ"ש הפ"ח בא"ח סי' תקפ"ה, ובכפות תמרים שם גם בספרו יום תרועה תי' כן, על קושיות הט"א דהתרצן השיב לו לפום שי' המקשן דאינו מחלק בין מצוה דמעשה למצוה דאמירה, מאי אם כיון לבו, לקרות, אבל לפום קושטא דמלתא אין צורך לתרץ זה, דיש לחלק בין מצוה דמעשה למצוה דאמירה וכדעת רבינו יונה ז"ל

תוספות ד"ה בכל לשון וכו' שמצוה בתורה לקרותן, פי' שמצוה מה"ת לקרותן. ע"ב אימא סיפא וכו' עי' מהרש"א ק"ק דאימא בסיפא נמי משיב שלום לכל אדם ובהא פליג עליה דר"י, ויש ליישב עכ"ד, וי"ל דא"כ לתני הכי, בפרקים שואל מפני הכבוד ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי ר' מאיר, ומדתני נמי ומשיב ברישא, ש"מ דיש חילוק לר"מ בין הפרקים ובין באמצע גם לענין משיב

דף י"ד תוס' ד"ה טועם ואין בכך כלום פי' ר"ח שחוזר ופולט וכו', עי' שמואל א' י"ד גבי שאול שהשביע את העם ארור האיש אשר יאכל לחם ויונתן בנו עבר השבועה רק בטעימה בעלמא, דכתיב כי טעמתי מעט דבש הזה, ואמר לו שאול כי מות תמות יונתן

דף י"ז א"ל רב לרבי חייא נשים במאי זכיין וכו' לכאורה הא נשים חייבין בכל המצות חוץ משארי מצות עשה שהזמן גרמא, וא"כ מאי קשיא ליה במאי זכיין, ונראה דהנה אי' בספרים דאין האדם זוכה