בני גרשון סח

ע"ז ג"כ מכלילתא ומלבשתא כמו עטרות ודיבון דלעיל פסוק ג', ולפ"ז הוי הרבותא לרש"י ג"כ כמ"ש בועוד י"ל

ד"ה מעשה דרב פפא וכו' עי' פסחים דף קי"ב ברש"י וברשב"ם שהביאו שאמרה לו המתה את בני וברח מן המדינה, ולפ"ז י"ל מה דאי' בשבת דף קי"ח אמר רב פפא לדידי חשדן ולא הוה בי, כוונתו להאי מעשה

דף ט' ע"ב ה"נ כיון דקבעוה רבנן בתפילה כתפילה אריכתא דמיא, עי' מהרש"א יש ליישב דהכא מייתי מהשכיבנו אי"י שפתי תפתח דלא הוי הפסק, ולעיל מייתי בהיפוך מי"י שפתי תפתח אהשכיבנו, ועי' בתו' לקמן דף כ"ו ד"ה ואין שיחה וכו', שהקשה כעין זה, ותירץ דכיוצא בו מצינו במגילה וכו' ועי' שם בגליון הש"ס שהביא ג"כ מסנהדרין, גם ראיתי שם כת"י בגליון מהגאון הצדיק ר' יהושע העליר זצ"ל האב"ד דק"ק טעלז שהביא גם מהכא דמייתי מהשכיבנו אי"י שפתי תפתח ולעיל מייתי בהיפוך

רש"י ד"ה לתפילין שמצות הנחתן קודם ק"ש, יש להעיר מאי האי דקדים תנא בכל מקום ק"ש קודם לתפילין, כמו לקמן דף י"ד גבי החופר כוך למת, וכן בריש פרק מי שמתו, ובדף כ' במשנה נשים ועבדים וכו', וי"ל משום דק"ש אית ביה נמי מלכות שמים, עוד י"ל משום דתפילין כתיב בפרשת ק"ש, ומה דהפסיק בתפילה בין ק"ש ובין תפילין משום דתפילה באה תיכף אחר ק"ש א"נ משום דבערבית לית ביה מצות תפילין. דף י' בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה, עי' מהרש"א בח"א שהעיר הא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ויש ליישב עם דברי עצמו מ"ש לקמן דל"ג ע"ב, כי היראה נחלקת לשני מינים, האחד היראה הטבעית, יראה מעונש הפורענות, והב' יראה שכלית, יראה מדבר הגדול ונורא, כמ"ש ויירא ויאמר מה נורא וגו' והיא יראה שלמה ור"ח דקאמר הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, משמע טפי דהיינו יראה השכלית דאינה בידי שמים, כי היא תלויה בבחירה, אבל יראה הטבעית היא בידי שמים ליראו בעונש אחרים כמ"ש פ' הבע"י אין פורענות בא לעולם אלא בשביל ישראל, לייראם כדי שיחזרו בתשובה, שנאמר אך תיראו אותי תקחו מוסר ע"כ, והיינו דבעא ר"מ רחמי עלויהו ביראת העונש שהיא בידי שמים, עוד י"ל עפ"מ שכתב רש"י במגילה דכ"ה חוץ מיראת שמים אותה מסורה בידי אדם, שיהא הוא עצמו מכין לבו לכך, אע"ג שהיכולת בידו להכין לבבינו אליו, דכתיב הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל, ואומר והסירו את לב האבן מבשרכם עכ"ד, והכא דהוה מצערי ליה לר"מ טובא, ולבקש רחמים דלימותו א"א דמי כתיב חוטאים, ומעצמן אינם עושין תשובה מש"ה ביקש רחמים דמשום צערו יכין הש"י לבבם אליו

דף י"א ע"ב הילכך לימרינהו לכולהו, וכתב הרא"ש וז"ל דלר"ת דס"ל דוהערב, נא אין זה כ"א סיום ברכה ראשונה, גרסינן נימרינהו לתרוייהו עכ"ל כ"כ ר"ת בתוס' כתובו' (דף ח') אמנם חזינן לבעל המאור דס"ל ג"כ כר"ת, דר"י מוסיף היה הערב נא על ברכה של שמואל לעשות לה חתימה, ואפ"ה גרי' הלכך נמרינהו לכולהו, פי' שלש ברכות דרב יהודה ורבי יוחנן ורב המנונא ע"כ, וכן פי' בשלהי פרק הרואה דאי' התם מאי מברכי' אמר רב יהודה מודים אנחנו לך וכו', ור"י מסיים בה הכי אלו פינו וכו' א"ר פפא הלכך נמרינהו לתרוייהו, וכתב ע"ז וז"ל שמעתי בפירושה לומר דרב יהודה אמר רב, ודרבי יוחנן, כלומר צריך שיאמר מודים אנחנו לך וכו', ואלו פינו וכו' ע"כ, והרמב"ן במלחמות השיג שם עליו וכתב לית ביה מששא דהא רבי יוחנן מוסיף הוא, כדקא אמרינן ורבי יוחנן מסיים בה, וכיון שכן לא שייך למימר בהו הילכך נימרינהו לתרוייהו דהא כולהו כרבי יוחנן עבדינן ע"כ וי"ל דר"ת ס"ל כסברת