בני גרשון סז

בכ"מ דאתא אליהו ונתלבש באיזה צורה, ומה שהקשו דאינו חייב מיתה ולמה הרגו אליהו, יש ליישב דהא נראה ככופר וכמ"ש רש"י בד"ה אחורי בית הכנסת וכו', וקיי"ל ביו"ד סי' קנ"ח ובח"מ סי' תכ"ה דהכופרים היה בזמן הבית מצוה להרגן בסייף בפרהסיא ולכן עשה אליהו כדין ושלף ספסרא וקטלי', ומש"ה נתלבש אליהו בצורת אדם והרגו י"ל לחדודי משום דהתו' לקמן ד"ז כתבו אע"ג דאפיקורסים מורידין ולא מעלין היינו דוקא בידי אדם אבל בידי שמים לאו וכו', ורב אחד הקשה לי האיך אליהו נטמא למ"ד פנחס זה אליהו, ולכאורה קשיא היא, הגם שדבר הרוחני אינו מקבל טומאה וכמ"ש מהרש"א בסנהדרין דל"ט על שאלת המין לר' אבהו, מ"מ זהו רק לענין דאין שייך טבילה לגבייהו, אבל הא אשכחינן דנזהרין הם מלטמאות את עצמן כמו בב"מ דף קי"ד גבי רבה בר אבהו דאמר לאליהו לאו כהן הוא מר מ"ט קאי מר בבה"ק ובתו' שם כשהיה קובר את ר"ע וחקר התו' שם למצא טעם על מה באמת טימא אליהו את עצמו, וכן במדרש סדר בא א"ר שמעון גדולה חבתן של ישראל שנגלה הקב"ה במקום ע"ז ובמקום טומאה בשביל לגאלם משל לכהן וכו', אבל יש לומר דקטליה אליהו ברחוק ד' אמות, עוד י"ל דלא הרגו לגמרי, אלא עשאו גוסס, וגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו

דף ח' אמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעליותא דאמרת משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא, עי' במפרשים מה שהקשו, ולדעתי נראה לבאר דהנה במגילה דף כ"ו אי' מחלוקת אליבא דרבא אי מבי כנישתא לבי רבנן שרי או לא, דרב פפי משמיה דרבא שרי, ורב פפא משמיה דרבא אסור, והיינו דאמר רבא כאן לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעליותא פי' כאדם שאומר לחבירו אמור לי דבר טוב, דאמרת משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא, פי' אי מותר לעשות מבי כנישתא בי רבנן או אסור, והשיב ליה רפרם, בפירוש לא שמע ממנו אלא מכללא אתמר, מדדרש דאוהב ד' שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות וכו', ש"מ דס"ל דמותר לעשות מבי כנישתא בי רבנן, וכן פסקינן בש"ע א"ח סי' קנ"ג, ומה שמסיק ומבתי מדרשות ראיתי ברבינו יונה דר"ל שאינם קבועין

ע"ב רש"י ואפילו עטרות ודיבון שאין בו תרגום, בחומשים שלנו יש ע"ז תרגום מכלילתא ומלבשתא, ואפשר דר"ל שאין בו תרגום הידוע, דהיינו תרגום התיבה, והכא לא בא לתרגום התיבה, רק טעם על שמות עיירות והוא שמות ע"ז שלהם בימים הקדמונים, ואין אנו צריכין כ"כ תרגומו, אפ"ה צ"ל תרגומו, אבל בראובן ושמעון וכדומה שאין תועלת בתרגומו כלל, אפילו לרש"י א"צ לאומרו פעם שלישית, ודי בשני פעמים, והיינו נמי כשי' יש מפרשים בטור א"ח סי' רפ"ה, ואחר כותבי ראיתי שגם הב"ח שם פי' שי' רש"י כן, וכן נראה מלשון הגמרא לעולם וכו' ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון, משמע דצ"ל תרגומו, עוד יש לומר דכוונת רש"י דמכלילתא ומלבשתא אינו בכלל מה שהצריכו חז"ל למימר, דזהו רק טעם שמות עיירות, והתרגום הצריכו לומר רק כדי' להבין הפשט של התיבה, להכי כתב רש"י שאין בו תרגום וצריך לקרותו פעם שלישית בעברי, ומה שהקשה התוספות ע"ז דה"ל לומר ראובן ושמעון שאין בו תרגום כלל, י"ל לרש"י דהא גופא קמ"ל דאע"פ שיש בו תרגום לטעם שמות עיירות, מ"מ צריך לקרותו פעם שלישית בעברי ולא תרגומו, ופשיטא בראובן ושמעון דצריך לקרותו פעם שלישית, ואפשר דרש"י הי' גרי' כגי' ס"א דיבון ועטרות שהוא בסוף מטות פסוק ל"ד דע"ז הפסוק הניח האונקלוס כמו שהן שמות עיירות, ומש"ה כתב רש"י שאין בו תרגום, ורק בתרגום ירושלמי אי'