בני גרשון סה

ואפשר די"ל דהאכל המימרות דהכא, הוא מרבין בר רב אדא אמר ר' יצחק, והוא גופיה אמר מקודם זה בשמעתתיה שהקב"ה מצוי בבית הכנסת במקום התפילה, כמו לענין דינא דהיינו נמי תורה, א"כ שפיר קפריך וכי מאחר וכו'

ע"ב אמר ר' יוחנן בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס, הקשו המפרשים הא אמרינן עשרה קדמה שכינה ואתיא, ותירצו דתיבת מיד קאי אלמעלה ור"ל מיד סמוך לביאתו, ולדעתי הלשון ולא מצא משמע קודם לביאתו, ולדידהו ה"ל למימר ולא באו בה עשרה נמחק, ונראה דיש לכוון דר"י קאי על אותן אנשים הבהולין למלאכתן, ויעשו תפילתן קבע ומכוונים רק לפרוק מעליהם החוב, ומתוך כך מתפללין כמה פעמים קודם הזמן תפילה, ובזה האופן בודאי אין השכינה עמהם, דזה דומה כאדם אשר אין דעתו נוחה מהמלוה, ואינו רוצה שהמלוה יבא בזמנו אצלו לתבוע ממנו החוב, ושילח לו חובו לביתו קודם זמנו, ובעיירות הקטנות שאנשיה בה מעט, יש בה עוד חסרון לא יוכל להמנות, כשבא אח"כ זמן התפילה לא ימצא בבכה"נ עוד עשרה אנשים להתפלל במנין, וכמו שראיתי זאת בעיני וה' יכפר, ואמרתי באיזה עיר ע"ד המוסר דע"ז קאי ר' יוחנן ואמר בשעה פי' בזמן התפילה שהקב"ה בא לבית הכנסת ולא מצא בה עשרה, משום שכבר התפללו קודם הזמן, ולא יהיה בה מנין בזמן, מיד הוא כועס, עוד נראה לן לומר דהא דאמרינן עשרה קדמה שכינה ואתיא, מיירי בבית סתם שמתקבצין שם עשרה להתפלל, משום דרבין בר רב אדא אמר ר' יצחק דאמר ומנין לעשרה שמתפללין וכו', משמע דאיירי נמי אפילו בעשרה שמתקבצין בבית להתפלל במנין, דליכא למימר דאיירי דוקא בבית הכנסת שמתפללין שם בעשרה, הא כבר אמר מקודם זה מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת ל"ל תו למיהדר ולמימר מנין לעשרה שמתפללין, אלא ע"כ מיירי אפילו בעשרה שמתפללין בבית סתם, וע"ז מסיק הגמרא עשרה קדמה שכינה ואתיא, ובזה בודאי אין הקב"ה כועס מיד אם לא מצא בה עשרה, כיון דאין החיוב להיות שם מנין להתפלל, אבל בבית הכנסת שאני, כיון שנבנה על דעת להתפלל שם, החיוב להיות שם עשרה אנשים, זמן מה קודם התפילה, כדי שאם יבא הקב"ה בזמנו, ימצא בה עשרה, דהא משום זה תקנו חכמי המשנה עשרה בטלנין וכמ"ש רש"י במגילה ד"ה ובסנהדרין די"ז, וזהו שדייק ר"י ואמר בשעה שהקב"ה בא לבית הכנסת וכו', משום דקדושת בית הכנסת חמיר טפי, ומכאן תוכחת מגולה שבעו"ה בעת יבא הזמן תפילה, אנו צריכין לחפש בנרות מנין בבתי כנסיות שלנו, ועל המוסר הזה יש לכוון הברייתא ב"ק ד"ס דבר בעיר אל יכנס אדם יחידי לבית הכנסת שמה"מ מפקיד שם כליו, פי' בעידן ריתחא סכנה לאדם לכנס יחידי לבהכ"נ, משום שהשטן מקטרג אז על מה היא נבנה בהכ"נ זו שקשה להשיג בה מנין להתפלל, וזהו המליצה שמה"מ מפקיד שם כליו, ומסיק וה"מ היכא דלא קרו ביה דרדקי ולא מצלי ביה עשרה. אמר רבי חלבו אמר רב הונא היוצא מבהכ"נ אל יפסיע פסיעה גסה, מלשון היוצא משמע דוקא בשעה שהוא יוצא דהיינו סמוך ונראה עדיין לבהכ"נ, אבל אם הוא כבר יצא והוא רחוק מבהכ"נ לא, דבזה לא שייך כ"כ האי טעמא שכתב רש"י לפי שמראה בעצמו שעכוב בהכ"נ דומה עליו כמשוי, דאל"כ ה"ל למימר ההולך מבהכ"נ, וגם לפי האי טעמא נראה, אם צריך לילך מבהכ"נ לדבר מצוה, אזי אפילו בשעה שיוצא וסמוך עוד מבהכ"נ, מצי למרהט, והמפרשים כתבו דמשמעתין מוכח דבכה"ג מצוה למירהט, ועי' במ"א סי' צ' ס"ק כ"ו דל"ח לחשדא דמוטב שיחשדוהו מלבטל הוא עצמו ממצוה, ובספר קהלת יצחק ריש פ' וירא הביא בשם